אני גר ליד כיכר רבין בתל אביב, שם גם חבריי צפו אמש בגמר היורוליג שבסיומו קפצו למי הכיכר וחגגו שיכורים עד הבוקר. איפה אני הייתי כל הזמן הזה? צפיתי בהם ממסך הפלזמה בדירה של חברה שלי בחולון, שהחליטה לפרגן לי בצפייה משותפת ו"רומנטית" במשחק. אין, את ממש יודעת מה אני אוהב.
בדקות הראשונות תהיתי למה הסכמתי לזה? בהמשך המשחק, מה שבאמת הצליח להסית את קו המחשבה שלי ממנו, הן שאלותיה ומסקנותיה מהאירוע. תרשו לי לשתף אתכם בפניני חוכמתה.
1. "יש! שער! היה לנו שער מותק"

מחפש את השער?
2. על שמעון מזרחי: "זה שנראה מבואס הוא המאמן של הקבוצה השנייה?"

האמת, יכול להבין למה היא הגיעה למסקנה הזאת
3. "כמה רבעים יש במשחק?"

מזדהה איתך גבר
4. "הקבוצה שלנו בכלל לא נראית ישראלית"

נימוס בריטי
5. "איך הם דוחפים שם! הכי ישראלי מצידם"

תחליטי.
6. "רגע, אנחנו הלבנים?"

האמת? הכי נראה דודו כהן מבת ים
7. "זה באמת פרס על הקו? נשמע כמו חיקוי"

לא, זה טוביה צפיר
8. "תגיד, אולי נקפוץ לראות את המשחק משם? אפשר לחכות בכניסה ולראות את השחקנים יוצאים"

צולם בפתח תקווה
9. "אני לא מבינה. המים בכיכר לא מלוכלכים?"

מי עדן
10. "חשבתי שהמשחק הוא 40 דקות ועברה כבר שעה וחצי. אם הייתי יודעת שזה כזה ארוך, הייתי מוותרת"

את רצינית איתי?