הכול התחיל בגיל 6, משחק גמר גביע המדינה. שיחקנו נגד הפועל רמת גן. אבא לקח אותי בפעם הראשונה למשחק, ולמרות ההפסד הקשה, התאהבתי בך .
הרבה אנשים לא מבינים למה אני אומר שאני מאוהב בקבוצה. לא מבינים למה במקום לצאת עם חברים אני נוסע שלוש שעות באוטובוסים למשחקים, ובדרך כלל אנחנו גם מפסידים, אז למה אני ממשיך לעשות את זה?
אבל את מרכז החיים שלי. כמה שזה קשה, אני עוקב אחרי כל משחק גם אם אני לא מגיע, דף הבית שלי זה הפורום של ה-camels ובחדר יש לי פוסטרים שלך. אני מכיר את כל השירים שלך בעל פה ובמקלחת אני שר רק את זה, מבטיח לך.
הרגע הכי קשה איתך היה בשנה שעברה. להרבה אוהדים פשוט נמאס ממך, ואת האמת - אני מבין אותם לגמרי. גם אני הייתי רק מתעצבן מלראות את המשחקים שלנו, הייתי כל השנה בדיכאון קשה, ולא היה לי כבר כוח לראות את המשחקים.
שיחקנו נגד נתניה באצטדיון החדש שלה, משחק שייקבע אם נשאר בליגה או לא. אבא שלי הודיע כבר בתחילת השבוע שהוא נוסע, והודעתי לו שאני לא בא, שנמאס לי. הוא הסתכל על בפנים מבינות.
אני לא צריך להמשיך בפירוט, כי אם הבנתם נכון - את הרגע הזה הייתי מוחק מהחיים שלי. הייתה לי הזדמנות לחגוג עם 2,500 אדומים ביציע מול 10,000 צהובים ואני פספסתי אותה...
אני מצטער, אהבה שלי, את הרגע הזה הייתי מוחק מהחיים שלי. אני אוהב אותך!
גם לכם יש רגע שהייתם רוצים למחוק מהחיים?
כתבו לנו על הרגע שאותו הייתם רוצים למחוק, ואנחנו נפרסם את סיפורכם באנונימיות מוחלטת.
הקישור לא עובד?
שלחו לכתובת: zonesupport@walla.net.il
וציינו בכותרת "CTRL Z"