פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      קטע שני מתוך הספר "אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות"

      קבלו קטע נוסף מהיומן המטריף של ג'ורג'יה, שמספרת על איך נפטרים מבחור שמנשק דוחה ומה עושים עם אף מעוך

      יומנה המטריף של ג'ורג'יה ניקולסון
      אנגוס, חוטיני, ונשיקות חזיתיות
      מאת: לואיז רניסון
      מאנגלית: איטה ישראלי
      183 עמודים
      הוצאת כתר

      בקטע הקודם ג'ורג'יה סיפרה איך הבחור הקריפי לימד אותה להתנשק. זה היה די דוחה

      יום חמישי, 15 באוקטובר

      12:00
      שחיפה אסרה על ביצוע ריחופים. היא הכריזה על זה היום באספת הבוקר. היא רעדה כולה ונראתה כמו ג?'ל?י. הסנטר הכפול שלה קפץ משהו. בכל אופן, היא אמרה: "בית הספר הזה נהיה כמו סמטה אפלה בהאיטי. הדבר חייב להיפסק לאלתר. כל נערה שתיתפס בשעת ריחוף תיאלץ לשאת בתוצאות חמורות מאוד. לא הייתי רוצה להיות בנעליה של אותה נערה."
      לחשתי לאלן, "היא במילא לא תצליח להיכנס לנעליים של נערה. כמה לדעתך שוקלת כל רגל שלה? תארי לך את גודל התחתונים שלה... בטח אפשר לעשות מהם שתי שמיכות."
      צחקקנו וחטפנו מבט נשר מעין הנץ.

      14:00
      בא לי להרוג מישהו. אם הייתי בן אדם שעושה דברים כאלה הייתי מתעללת במישהי מכיתה ה', אבל במצב הנוכחי אני נאלצת להסתפק בלהחביא את הקלמר של פ' גרין המבחילה.

      15:00
      בדרך לכיתות המדעים ראיתי את לינדזי. כמה פוסטמה אפשר להיות? היא מלכת הפוסטמות. יש לה התסרוקת הכי פוסטמית בתולדות האנושות – כל השיער מסולסל פנימה. ראיתי את הרגליים שלה בהוקי והן ממש דקיקות. מין רגליים דקיקות, כאילו ששנים היא רק ישבה בכיסא גלגלים ולא הלכה בכלל. וכשהיא מתרכזת היא מרכיבה משקפיים ענקיים ועגולים כאלה כמו ד?יר?ד?ר?ה ב??ר?לו?. מתערבים שהיא מסתירה אותם כשהיא יוצאת עם הפוץ? לעזאזל, יש לי דייט בעוד ארבע שעות. החלק הכי נורא הוא שאני בכלל לא רוצה ללכת. פשוט לא בא לי. הוא בסדר גמור, אבל לי פשוט לא בא ללכת.

      החדר שלי

      00:00
      חבל שבכלל נכנסתי לכל העסק הזה של הנשיקות. אני מרגישה כאילו עברתי מתקפת חלזונות. אני לא יכולה להתראות יותר עם פיטר. למה הוא בכלל רוצה כל כך לצאת אתי? עוד לא הייתה לי הזדמנות להגיד יותר מ"אה, אתה כבר מתכונן לבגרויות...?" לפני שהחלזונות תקפו שוב. אני לא יכולה לצאת אתו יותר. אבל איך אומרים לו את זה?

      01:00
      אני אשכנע את ג'ז להגיד לו.

      יום שישי, 16 באוקטובר

      21:00
      איזה שבוע!
      הצלחתי לשכנע את ג'ז שתזרוק את פיטר במקומי. אמרתי לה לעשות את זה בעדינות, אז היא אמרה לו שיש לי בעיה אישית. הוא שאל איזו בעיה, והיא אמרה שאני חושבת שאני לסבית. ממש תודה, ג'ז!

      יום שני, 19 באוקטובר

      16:00
      השמועה שאני לסבית פשטה בכל רחבי בית הספר. אחרי שיעור ספורט היינו במלתחה ומיס סטמפ נכנסה להחליף בגדים. פתאום כולם נעלמו והשאירו אותי אתה לבד. באמת יש לה שפם. היא לא שמה לב?

      יום שישי, 23 באוקטובר

      20:00
      טום צלצל לג'ז והם "יוצאים" יחד, הולכים להופעה של הלהקה של רובי. ללהקה קוראים "הס?ט?יף ד?יל?נ?ס". מתערבים שהם לא שווים כלום? מתערבים שהם מ?ר?ד? מתערבים שהם מרד בריבו?ע?

      אימא ואבא דיברו במטבח וכשנכנסתי הם השתתקו באופן מחשיד. אל תבינו אותי לא נכון, אני מרוצה מזה שהם שותקים כשאני נכנסת. טוב, הייתי מרוצה אם זה היה קורה אי פעם בעבר. אימא אמרה, "חשבת פעם לנסוע לטייל ולראות קצת את העולם, ג?'י?" ואני אמרתי, "אם אתם חושבים לנסות לשכנע אותי לבקר את דודה ק?ת בב??ל?ק?פ?ו?ל בחג המולד, תשכחו מזה."
      אני מסוגלת להיות שנונה מאוד כשאני משתדלת.

      22:00
      לא משנה מאיזו זווית מסתכלים עליו. יש לו אף ענקי ומעוך. מעניין אם אימא תהיה מוכנה לממן לי ניתוח פלסטי...? אולי אם אלך לרופא ואומר לו שזה גורם לי נזק פסיכולוגי חמור עד כדי כך שאני לא מסוגלת לצאת או להכין שיעורים, ירשו לי לעשות ניתוח על חשבון ביטוח הבריאות.
      ואז נזכרתי שיש גם מציאות... הרופא שלי לא דומה לג'ורג' ק?לו?נ?י מ"אי-אר", המייצג את הפן היפה ברפואה, הפן האכפתי והנאה להדהים. לי יש את ד"ר ו?ל?ס, המייצג את הפן השמן, המיוזע והאדיש של הרפואה. ממנו קשה להוציא אפילו אספירין כשחולים בשפעת.

      23:00
      ג'ז התקשרה. היא בילתה נהדר עם טום.
      "הוא הביא לך מתנה? זר של בצל ירוק?" שאלתי ברשעות. אבל ג'ז סירבה לרדת מהעננים.
      היא אמרה, "לא. אבל הוא רקדן מעולה. "הסטיף דילנס" מדליקים. רובי זמר מטריף."
      דחף מזוכיסטי אילץ אותי לשאול: "לינדזי הייתה שם?"
      ג'ז אמרה, "כן. היא די נחמדה למען האמת. היא באה בשיער אסוף."
      רתחתי על ג'ז בגלל חוסר הנאמנות שלה, ואמרתי: "נחמד שהכרת אנשים חדשים. אבל אני לא יכולה להימנע מהמחשבה שבתור חברתה הטובה ביותר של לינדזי יכולת להגיד לה שאנשים עם אוזניים בולטות לא נראים טוב בשיער אסוף."
      וניתקתי לה בפרצוף.

      00:00
      ק?ס ק?ה ל?ה טעם?

      יום שני, 26 באוקטובר

      19:00
      אני מתעלמת מג'ז. זה מתיש, אבל מישהו חייב לעשות את זה.

      יום חמישי, 29 באוקטובר

      17:00
      שלחו אותנו היום למשרד של שחיפה למטרות נזיפה. לאישה הזאת אין חוש הומור בגרוש.
      הקושי העיקרי הוא שנדמה לה שאנחנו באות לבית הספר כדי ללמוד כל מיני דברים, ולנו ברור שאנחנו כאן כדי להעביר את השעות לפני שהולכים הביתה לעשות את הדברים החשובים. להיפגש עם חברות, לתרגל מיומנויות שגם יועילו לנו בחיים, כמו להתאפר, להשמיע תקליטים וללכוד בנים ברשתנו.
      בכל אופן, זה היה שוב משהו קטן וחסר חשיבות.
      צילמו אותנו לתמונת מחזור, כל השכבה יחד עם המורות, כולל הר ק?מייר, הזכר הסורר. אלן, ג'ז, ג'ולס, רוזי מ?יז ואני היינו כולנו בשורה האחורית כי אנחנו הכי גבוהות. טוב, אז לפני כמה זמן התחלנו שיגעון חדש שמבוסס על הסדרות שהיו מראים פעם בטלוויזיה, "ס?ט?ינ?גר?יי" ו"סו?פ??ר?ק?ר", סודות ילדים שכל הדמויות בהן הן מריונטות מעץ. לרוזי יש את כל הקלטות הישנות ואנחנו צופות בהן. למדנו בעל פה כמה משפטי המפתח, כגון "טיל?י הדף, שגר!" ו"כוח חילוץ בינלאומי, לעמדות היכון!", ואנחנו מתהלכות בצעדים נוקשים כאילו שמפעילי בובות (גרועים) שולטים בתנועות שלנו. כרגע אנחנו מתמקדות במ?ר?ינ?ה א?קו?ומ?ר?ינ?ה. מ?ר?ינ?ה אקו ומרינה הייתה חיה בממלכה התת-מימית, למעשה אביה היה המלך שם, אבל אז באו אנשי הדגים ומגעילים ואיימו להשמיד את הממלכה.
      בכל אופן, מרינה אקוומרינה צפה לה מתחת למים כשהשיער הבלונדי שלה נשרך מאחוריה וזרועותיה ככה שמוטות בצדדים. הבנים תמיד אהבו אותה, בעיקר כי היא הייתה אילמת - במקום לדבר היא הייתה רק ממצמצת בטיפשות מעוררת אהדה. ולכן כשאנחנו מחקות את מרינה, מלבד לצוף כמוה בזרועות שמוטות, אסור לנו לדבר אלא רק לנענע בראש ולמצמץ. ואז, למשל, אם איזו תורנית מסדרון שואלת "איפה הב??ר?ט שלך?" את אמורה רק למצמץ ולבהות, ואחר כך לשוט משם במהירות.
      אבל יש שלב ב', שבו את מעמידה פנים שאת ילד קטן ב"סו?פ??ר?ק?ר" ששמו ג'ימי. לג'ימי יש אף סולד שחבל על הזמן. ברור שאפשר לשים את האצבע על האף ולדחוף אותו למעלה וככה לקבל אפקט של אף סולד. אבל יש שיטה יותר מתוחכמת שבה משתמשים בתבניות של ביצים. לוקחים את אחד השקעים שאליו מכניסים את הביצה, ומציירים עליו נחיריים וקצת נמשים, וזה זה. מחברים לזה גומייה ומצמידים לאף. וו?אלה ל?'אנ?פ?ן ג'ימי!!
      אז כשצילמו את הכיתה, רוזי, אלן, ג'וליה, ג'ז ואני הצמדנו לנו את האפים של ג'ימי. כשמסתכלים בתצלום לא מרגישים בהתחלה, אבל אחר כך, כשמסתכלים מקרוב אפשר לראות חמש בנות בשורה האחורית שלכולן יש אפים סולדים עם נמשים. כל בנאדם נורמאלי היה מת מצחוק. אבל לא שחיפה. היא רעדה כולה.
      "יש לכן מושג כמה יקר לצלם תמונת מחזור? אין לכן, בנות טיפשות. יש לכן מושג כמה אתן ובית הספר נראים מגוחכים בגלל זה? לא. לכן לא אכפת מהדברים החשובים."
      כעבור ארבעים שנה היא שחררה אותנו. העונש שלנו יהיה לנקות את האשפה בכל שטח בית הספר. זה ישמח את מר א?ט?ו?וד, השרת של בית הספר. נקמה על זה שאנחנו קוראות לו א?ל?ו?ויס. הוא בן מאה ותשע בערך והוא האיש הכי משעמם והכי עצבני בעולם, חוץ מאבא שלי. אני ממש לא יודעת מה עובר עליו בזמן האחרון (על אבא שלי). הוא כל הזמן מסתובב ומסתכל עלי. נו, טוב, כנראה שגילוי עריות עובר אצלנו במשפחה. (בדיחה לא רעה בעצם.)