פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ילדי המהפכה

      אומרים שלנוער לא אכפת ממחאות ואקטיביזם, רק עושה לזה לייק הפייסבוק. אבל אולי ככה מתחילות המהפכות החדשות? סתיו עושה SHARE ל"קוני 2012"

      גם לכם שמו על הוול את הסרטון "קוני 2012"? בטח שכן, יצורים מתורבתים שכמותכם. אבל רק כדי לעשות לכם ריפרש, נספר לכם על האיש שבתקופה האחרונה מקבל יותר לייקים מתמונה של ג'סטין ביבר בלי חולצה:

      קוני, מספר לנו הסרטון, הוא אדם שהשתלט על צבא באוגנדה, אפריקה, התפשט לעוד שלוש מדינות בסביבתה, ובמשך 26 השנים האחרונות חטף כ-30 אלף ילדים, בנים ובנות. הוא מכריח את הילדים לרצוח את ההורים שלהם, הופך את הילדים ללוחמים חסרי מצפון מגיל צעיר ואת הבנות לשפחות מין. לאיש אחד בשם ג'ייסון ראסל נמאס שאף אחד לא מביא את קוני לדין, אז הקים קבוצה שנקראת Invisible Children והחל להפיץ סרטון שחושף את הסיפור. ככל שיותר אנשים ידעו עליו, הוא הסביר בסרטון, גדל הסיכוי שממשלת ארה"ב תעשה משהו בעניין. הסרטון הועלה לפייסבוק, ומאז הוא רץ שם בטירוף, מעורר ביקורות ודיונים וגם הופך את ראסל לסלב לא קטן בעצמו, כולל שערוריות פפארצי משלו. העיקר שכולם יראו את קוני.

      וראינו. והראינו. בכוחות משותפים של הפייסבוק והטוויטר זכה הסרטון ל-2.4 ביליארד שיתופים. בני גילנו היוו חלק גדול מהשיתופים האלה. נוער שהראה שאכפת לו.

      "שאכפת לו?" אמרו מי שאמרו בזלזול, "הנוער יודע להיות 'אקטיבי' רק כשזה לא דורש ממנו לקום מהספה. האקטיביזם פה הוא בסך הכול עוד לחיצת לייק, בין סטטוס על הגילפרנד לתמונה של הפרחה השכבתית. אה, וגם להירשם לקבוצה שתחייב אותנו להתאמץ רק בעוד חודשיים. ממש מהפכה".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      בני נוער במחאת האוהלים. הפייסבוק הביא אותנו לשם (צילום: נוי חן)

      אבל זו הרי לא הפעם הראשונה או השנייה שהנוער תמך במהפכנות ווירטואלית. הרי גם מחאת הדיור פרצה תחילה בפייסבוק, ולאחר מכן גם גלשה לעולם האמיתי. המוני צעירים ועובדים יצאו עם אוהלים שלא אובקו מאז הטיול השנתי לרוטשילד וערים נוספות, ובני הנוער היו שם. יצאנו לאוהלים לשיר שירים יחד עם המפגינים; הבאנו פיצוחים, שתייה קרה, (נרגילות) והמון מצב רוח. לצד בני הנוער שרק חיפשו הפוגה משגרת הים-מועדון-שינה היו כאלה שבאו כי היה להם אכפת, באמת אכפת.

      גם למחאת הקוטג' נחשפנו בפייסבוק. וכשעשינו לייק לקבוצת המחאה זה באמת השפיע. החרמנו את הקוטג' והסכמנו להתפשר על חיים ללא סידן. ובמחאה נגד ה"פסק זמן"... טוב, פה כבר היה לנו יותר קשה, מילא סידן אבל בלי שוקולד לא נוכל לתפקד. זה טוב למבחנים.

      כבר השתכנעתם שאין עלינו? בכל זאת עדיין נשארתם ישובים על הספה? לא נורא, כל המהפכות הגדולות מתחילות עכשיו בפייסבוק.

      יאללה, צאו לדרך.

      ומה דעתכם? אפשר לשנות את העולם בלי לקום מהמחשב?