פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      צלללינג!

      כן, שמעתם נכון. קיבלתם סמס. וככל הנראה זה פרסומת לבורגר-ראנץ'. לא הייתם מעדיפים לקבל התראות סמס לדברים חשובים באמת?

      זה אמנם לוקח כמה שניות בודדות, אבל אין רגע מרגש יותר בחייו של אדם מאשר הרגע שבו הוא מקבל סמס. ייתכן שלא שמתם לב לזה עד כה, אבל ההתרגשות עולה ככל שהשעה ביום היא מאוחרת יותר. סמסים בבוקר, בצהריים ובערב מתגמדים לעומת החשיבות של סמס שמתקבל באמצע הלילה.

      דמיינו את המצב הבא: לילה, אתם במיטה. פתאום הטלפון מצפצף. כן, קיבלתם סמס. המחשבות בראש רצות. ההתרגשות גוברת. זו בטח בחורה. אין ספק שזו בחורה. בידיים מזיעות אתם אוחזים את הפלאפון, מקרבים אותו לפנים, ומגלים את הסמס הנפלא הבא שקורא לכם לתרום 10 ש"ח למשפחה רעבה בחג הקרוב. אם הם כל-כך רעבים שם במשפחה הזאת, למה הם מבזבזים את כל הכסף שלהם על שליחת סמסים במקום לקנות קצת אוכל?

      בכלל, הסמסים משמשים לנו לא רק כדרך תקשורת בין חברים ומכרים, אלא גם כמנגנון משוכלל של התראות: המינוס בבנק גדל? הנה סמס מהבנק. התבטל מחר שיעור? הנה סמס מבית הספר. נכשלתם במבחן? הנה עוד סמס מבית הספר. איזה כיף! אבל מה עם התראות סמסים נחוצות באמת? מתי נקבל סמסים שמודיעים לנו על דברים שאנחנו באמת רוצים לדעת? הנה רשימת התראות הסמסים שכולנו צריכים:

      קדימה אוכל

      חזרתם הביתה אחרי יום ארוך, ואתם רעבים. ורוצים לבדוק מה חדש בפייסבוק. ואתם מתים לחרבן. אבל יותר מהכל, אתם רעבים. אתם מכניסים שניצל לתנור, מסובבים כמה כפתורים, ומתפנים בינתיים לעשות דברים אחרים עד שהשניצל יהיה מוכן. ולמרות שכבר יצא לכם בעבר לחמם אלפי שניצלים בתנור, עדיין, אתם לא בטוחים כמה זמן בדיוק לוקח לו עד שהוא יהיה מוכן. רבע שעה? עשרים דקות? הראש שלכם טרוד רק בשאלה אחת: מתי למען השם השניצל יהיה מוכן. וכמו סבתא על ערש דווי, אתם באים לבדוק שהכל בסדר איתו כל כמה דקות. שהוא עדיין מתחמם, והכי חשוב, להשגיח שהוא לא נשרף. בינתיים בפייסבוק נערמות ההודעות, אבל למי יש זמן לפייסבוק כשצריך לבדוק מה שלום השניצל כל חמש דקות. ולכן, יעשה טוב מי שימציא תנור שישלח לנו סמס ברגע שהשניצל שלנו מוכן. ראש נקי מדאגות, זה כל מה שאנחנו מבקשים.

      נס פח השמן

      אתם בבית. בדיוק הרגתם ג'וק, או שנשפך לכם משהו ממש מגעיל על הרצפה, או שגיליתם סיר במקרר עם משהו שאמא בישלה מזמן. כמה מזמן? אמא מתה כבר שנתיים. הנקודה היא שאתם חייבים פח, והפח הכי קרוב הוא הפח עם המיקום הכי יוקרתי בבית: הפח שנמצא מתחת לכיור במטבח. כשתחושת צמרמורת מלווה אתכם, אתם אוחזים בג'וק/במשהו המגעיל שנשפך/בתבשיל הישן, פותחים את דלת הארון, מרימים את מכסה הפח, ותחושת צמרמורת חדשה לגמרי מציפה אתכם: הפח מלא. עד אפס מקום. נדפקתם. הפח מלא, אתם מחזיקים משהו כזה או אחר שחייב ללכת לפח, וכדאי שתתאבדו כבר עכשיו. אם רק היה פח ששולח סמס כשהוא מלא. אם רק היה...

      מים קדושים

      חורף. הגשם מטפטף על העורף. וקר. בעצם, זה לא גשם. זה אתם במקלחת אחרי שמישהו מבני המשפחה התקלח לפניכם והבטיח שנשארו מים חמים, והוא גם נשבע לכם שכשהוא סיים להתקלח עדיין היה אפשר להכין תה מהמים שיצאו מהברז. כנראה שהוא התכוון לנסטי, כי הדבר היחיד שיוצא לכם כרגע מהברז זה מים בטמפרטורת החדר, והטמפרטורה בחדר עומדת על שתי מעלות צלזיוס. בזמן שמדענים מבזבזים את הזמן שלהם על חיפוש תרופה לסרטן, כדאי מאוד שמישהו שם יבין שלפני אנשים עם מחלות סופניות, יש גם אנשים שבסך הכל רוצים לדעת מתי נגמרו להם המים החמים במקלחת. סמס אחד קטן מהבוילר, זה הכל. ואם אתם מהאנשים שאומרים דוד במקום בוילר, מגיע לכם להתקלח במים קרים עד שארית חייכם.

      אוטובוס הקסמים

      זרקתם על עצמכם את הבגד הראשון שמצאתם בארון, שתיתם מהר מים מהברז, לקחתם מסטיק במקום לצחצח שיניים, יצאתם מהבית במהירות ורצתם לקצה הרחוב, רק כדי לגלות שהאוטובוס שלכם הרגע עבר ושהפעם הבאה שהוא יעבור שוב תהיה עוד ארבעים דקות. כמה חבל שעוד לא הוצאתם רישיון, כמה חבל שאתם הולכים לאחר שוב, כמה חבל שעוד לא המציאו אוטובוס ששולח לך סמס חמש דקות לפני שהוא עובר ליד הבית שלך. כמה חבל.

      ערה!

      שעת לילה מאוחרת, אתה מתהפך במיטה הלוך חזור ולא יכול לישון. אתה חושב עליה, שוב, וזה לא הולך לעזוב אותך, לפחות לא עד הבוקר. אתה רוצה לדעת מה קורה איתה, מה היא עושה, ואם גם היא לא נרדמת בגללך. אתה מת לשלוח לה סמס, אבל לא יכול. בעצם, על מי אתה עובד. אתה חרמן שוב אבל אין לך אומץ לשאול אותה אם היא ערה. איזה מזל שהמציאו סמס שקורא את המחשבות של הבחורה ההיא, וששולח את עצמו אליך בנוסח הבא: "אני ערה, רק תבוא". אה, עוד לא המציאו? נו, בטח ימציאו בקרוב. אל יאוש!