פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עושים CTRL Z: יזיז אמת

      הגולשת האנונימית כתבה לנו על הרגע שבו הידידות הנפלאה שלה עם מישהו הפכה ליזיזות משפילה. ואיזה רגע אתם הייתם מוחקים מחייכם?

      הכרנו בכיתה ח'. היית תלמיד חדש, והחיבור בינינו נוצר ברגע, היינו בלתי נפרדים. שנתיים שלמות עשו לשנינו רק טוב, השיחות, הצחוקים הבלתי פוסקים, הסתלבט והסיגריות במקום להיכנס לשיעורים... אני רק חושבת על זה ואני כבר מחייכת.

      בסוף כיתה ט' משהו השתנה. איבדנו את ה"ביחד" שלנו. אני לא יודעת להסביר מה ואיך, זה פשוט לא היה יותר מה שזה היה פעם. הידידות הגדולה, החבר הכי טוב שלי התמוסס לי בין הידיים כמו חול.

      התגעגעתי אליך נורא, ואז הגיעו שיחות הטלפון ממך. בחופש הגדול, כשהשיעמום וההורמונים התערבבו בזכר הימים הטובים שהיו לנו. היית מתקשר ואומר שאתה חרמן, ואתה מכיר אותי יותר מכולם, אני הרי ה-חרמנית... והצעת, במילים הכי פשוטות וישירות, שניפגש ואני אמצוץ לך.

      מפאת הפרט הזניח שלא הזכרתי עדיין - שהייתי מאוהבת בך עד כלות נשמתי - הסכמתי באותו רגע, וכך היה. היית בא לביתי בלילות, בלי שאף אחד יראה וישמע, ואני הייתי עושה את זה בתמורה לקצת יחס ממך, במחשבה שזה מה שיקרב בינינו. ואולי בכלל, לך תדע, יגרום לך להתאהב בי.

      בכיתה י' החלו השמועות עלינו. אמרו שאני שרמוטה, שאתה נצלן, ששנינו פאתטים, שהיינו צריכים להגיד "ביי" כבר לפני שנים. הפסקת לדבר איתי. הכבוד שלך חשוב לך יותר ממני, אתה לא מנסה להסתיר את זה.רק שלא ידעו שאתה נוגע בי. שאני בך. שזה לא יהרוס לך את הקשרים הנפלאים עם החברים המקסימים שלך.

      הייתי רואה אותך בהפסקות בשכבה ובוכה מבפנים. על איך היה ואיך זה עכשיו. תסכל אותי שאתה שומר איתי על קשר מיני וטלפוני יומיומי, אבל בכיתה מול כולם לא תגיד לי אפילו בוקר טוב. ולא נגעתי בגבר אחר מלבדך, ואני גם לא רוצה, ולא עניין אותי מה אומרים, עניין אותי לספק אותך. כי זה מה שסיפק אותי, לעשות אותך גבר מאושר.

      עכשיו, ארבע שנים אחרי שהכרנו, אני עדיין לא יכולה להפסיק לאהוב אותך, לשכוח אותך, לנתק איתך קשר. מה היה קורה אם הייתי מסרבת להצעתך הילדותית בדיעבד,האם היית נשאר ידיד הנפש שלי? ואם כן... היית מתאהב בי?

      ואם עשיתי טוב שהלכתי עם הלב.. אם זה באמת מה ששמר על האש בוערת... זה לא עצוב? זה לא עצוב שאנחנו יכולים לדבר גם כיום שעות על גבי שעות בטלפון, ולקיים קשר מופלא של הבנה וחברות עמוקה, אבל כשנפגשים (בסתר מוחלט) לא אומרים מילה?מבטים לרצפה שמחפשים את המילים שכנראה אבדו לנו שם בתחתית. אי שם, איפה שנרמס הכבוד. ה"ביחד". החברות. האהבה הגדולה.

      גם לכם יש רגע שהייתם רוצים למחוק?

      כתבו לנו על הרגע שאותו הייתם רוצים למחוק, ואנחנו נפרסם את סיפורכם באנונימיות מוחלטת

      הקישור לא עובד?

      שלחו לכתובת: zonesupport@walla.net.il
      וציינו בכותרת "CTRL Z"

      CTRL Z - בכל יום שישי בוואלה! ZONE. מחכים לסיפורים שלכם.