פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: איך להיפרד מהחבר כמו שצריך?

      איך להיפרד מהחבר בלי לפגוע בו - פנים אל פנים או בפייסבוק? ואם הבנתי שאני הומו - למי לספר קודם ואיך לצאת מהארון? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם. ומה אתם רוצים לשאול?

      בת 15 וחצי שואלת:

      יש לי חבר כבר שלושה חודשים, ואני רוצה להיפרד ממנו - אבל לא יודעת איך. אני ממש מתפדחת, ומעדיפה לעשות את זה בפייסבוק או לתת לו מכתב, אבל חברות שלי אומרות שזה לא יפה.

      אני ממש אוהבת אותו בתור ידיד, אז אני לא רוצה להנחית עליו את זה בבום. התרחקתי ממנו קצת בזמן האחרון והוא מרגיש את ההתרחקות, כי הוא דיבר על זה עם חברים שלו. מה לעשות? איך להיפרד?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 15 יקרה,

      הדבר החשוב ביותר יהיה להעביר בהקדם את המסר שאת כבר לא מעוניינת, שכן כפי שאת שמה לב - קשה לחברך להישאר במצב של חוסר ודאות שכזה. אם את מרגישה שלדבר איתו פנים אל פנים זה ממש בלתי נסבל עבורך, יהיה עדיף לעשות את זה בדרך שנוחה לך, אם זה בצ?אט או דרך מכתב. העיקר שיידע איפה הוא עומד (ואז כדאי יהיה להדגיש שהסיבה שאת נפרדת כך היא קושי ולא חוסר אכפתיות). לאחר שהדברים יהיו "על השולחן" אולי תוכלי לדבר איתו על כך פנים אל פנים.

      פרידה פנים מול פנים עשויה להיות יותר קשה, אך לרוב היא מרגישה יותר אישית ואכפתית. ברגעים שנפרדים ממישהו, אותו צד עשוי להרגיש שכבר לא אכפת ממנו, או שמה שהיה כבר לא חשוב וחסר משמעות עבור הצד הנפרד. פגישה אישית עוזרת לצד שממנו נפרדים להרגיש שלמרות שהקשר מגיע לסיומו - האהבה והאכפתיות שהצד הנפרד רוכש לו עודנה נוכחת. בנוסף, לסיים את הקשר בצורה רגישה ומכבדת תגביר את הסיכויים שלכם להישאר ידידים לאחר מכן.

      בן 17 שואל:

      מאז ומתמיד הרגשתי שיש לי משיכה אל גברים - אבל גם אל נשים. למרות שמעולם לא הייתה לי חברה, הייתי בטוח שאני סטרייט.

      לפני בערך שנה התחלתי לצפות בסרטי פורנו של גייז, והרגשתי שזה הרבה יותר מושך אותי מסרטי פורנו רגילים. במשך התקופה הזאת התחלתי להפנים את העובדה שאני הומו, אך לא התוודיתי על כך בפני אף אחד. לא נראה לי שאף אחד מהחברים שלי באמת חושד שאני הומו, כי אני לא מוקצן, ולכן נראה לי שזה יהיה שוק ברגע שאני אספר. חוץ מזה, ממקרים אחרים שבהם החברים שלי דיברו על איזה ילד בבית ספר שיצא מהארון וצוחקים עליו, או אומרים שהם יתרחקו ממנו, אני מבין שזה ממש לא יהיה קל, למרות שבתוכי אני בטוח שהם לא הומופובים.

      מה אתה היית ממליץ לי לעשות? אם אני צריך לספר את זה לחבר הכי טוב? או שעדיף לספר לחברה טובה? יש מישהו שאני יכול לדבר איתו על הנושא, בלי לערב את ההורים כמובן? וחוץ מזה, מה אני אמור לעשות עכשיו אחרי שאני יוצא מהארון? אנשים באופן טבעי יתרחקו ממני ואני לא יודע איפה אני יכול לפגוש עוד אנשים עם אותה "בעיה" כמו שלי.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 17 יקר,

      היכולת להודות בפני עצמך לגבי הנטייה שלך היא מאוד חשובה ומשמעותית, ויכול להיות שאתה חש גם הקלה עקב כך. אין תשובה חד משמעית לגבי הדרך הנכונה לעשות את תהליך השיתוף, שכן זה מאוד תלוי באיך שאתה מרגיש. עד כמה חשוב לך לעשות את זה עכשיו? עד כמה אתה סומך על הסובבים אותך שידעו לקבל זאת? ועד כמה אתה מרגיש בשל לעמוד בפני התגובה שלהם?

      בנוסף, לפני שאתה משתף את הקרובים לך, ייתכן ותרצה לדבר על הנטייה שלך בסביבה בטוחה יותר, מנוסה ומקבלת. כדאי יהיה ליצור קשר עם בני נוער נוספים הומוסקסואלים או ?מתלבטים? (ויש רבים כאלה). הדבר החשוב הוא שכאשר תגיע לשלב שבו תספר לחברים או להורים על הנטייה, תהיה במקום מבין ומנוסה יותר ותרגיש פחות לבד, לאחר שכבר שמעת מאחרים את החוויות שלהם.

      אם תיצור קשר עם אנשים שכבר עברו את התהליך, תהיה יותר חסין בפני סטיגמות, ובנוסף יהיה לך במי להיתמך במידה ויעלו קשיים. באתרים כמו "איגי" (ארגון נוער גאה), "הבית הפתוח" בירושלים או "המרכז הגאה" בתל אביב, תוכל למצוא פורומים ודרכים נוספות ליצור קשר עם מתבגרים או מדריכים שעוברים או שעברו בעבר את התהליך שאתה עובר.

      השלב של "יציאה מהארון" עשוי בהחלט להיות מורכב ולגרור תגובות מעורבות. עם זאת, בהחלט לא וודאי שאנשים יתרחקו ממך עקב כך. למרות שחלק מהתגובות בהתחלה עשויות להקשות עליך, סביר להניח שבטווח הארוך היכולת שלך להביא לידי ביטוי חלק כל כך מרכזי בך דווקא יחזק את הביטחון שלך מה שיקרין החוצה ויגרום לחלק מהאנשים לחפש את קרבתך.

      בן 14 שואל:

      אני עצלן. מאוד. יש לי הרבה עיסוקים שאני צריך או אוהב לעשות, בכולם אני טוב או יכול להיות טוב. רק שאין לי את כוח הרצון להשקיע בהם.

      רוב הדברים שאני עוסק בהם, כמו לימודים או ריצות, דורשים הרבה זמן, והרבה פעמים אני פשוט לא מצליח להקים את עצמי מהטלוויזיה או המחשב כדי לעשות אותם ופשוט ממשיך בעיסוקיי הסתמיים.

      מה לעשות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 14 יקר,

      מתבגרים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים עם הקושי שאתה מתאר כאשר הם "נתקעים" מול המחשב או הטלוויזיה. חלק מהסיבות לכך טמונות בדומיננטיות של האינטרנט בעולם החברתי (שמעסיק מאוד את בני הנוער), ובנוסף בגירוי העצום שהמדיות האלה מציעות. יחד עם זאת, חשוב לאתר את מוקדי הקושי הספציפיים שלך, למצוא כיצד ניתן להתגבר עליהם.

      חשוב לציין שהכינוי "עצלן" הוא צורת ביטוי ביקורתית שהתרומה שלה מועטה. הקושי שנובע מאימוץ ההגדרה הזו הוא שאתה פחות רואה את הסיבות שבגללם אתה מתקשה לעשות את אותן משימות ומסתפק בגינוי של עצמך. בתור התחלה הייתי ממליץ לך לא לאמץ את הגישה השיפוטית ולנסות להבין עם עצמך מה הסיבות שגורמות לך להימנע מאותן מחויבויות.

      בנוסף, שווה לבדוק האם אתה באמת "עצלן"? לעיתים הכינוי מתבסס על טעות חשיבה של "הכול או כלום". שווה לבדוק אם ישנם מוקדים שבהם אתה דווקא משקיע ואחראי, ואם כן - לבחון מה הקושי שקיים בתחומים שבהם אתה לא כזה.

      ההימנעות מביצוע המטלות יכולה לנבוע ממספר סיבות: ייתכן ואתה מרגיש בעומס וזקוק לזמן נוסף לנוח. ייתכן ואתה מרגיש שישנן ציפיות ממך להתמיד בדברים, כאשר לך אין את המוטיבציה הפנימית לעשות זאת או שאינך באמת אוהב לעשות אותם (כמו לרוץ). לפעמים המוטיבציה יורדת עקב פחד מכישלון: ישנם כאלה שחוששים שאם ישקיעו ולא יהיו מרוצים מהתוצאות (הם עצמם או הסביבה) תחושת האכזבה תהייה צורבת פי כמה, ולכן הם מעדיפים להישאר בגדר "פוטנציאל לא ממומש". הייתי ממליץ לך לבחון את הסיבות שהעליתי או אחרות, ולהבין טוב יותר מה מהקשיים הללו מונע ממך להשקיע יותר.

      בשלב הבא, תוכל לנסות כמה אסטרטגיות כדי להגביר את היכולת שלך להשקיע יותר. אם אתה מוצא שלאחר שאתה כבר יושב על המחשב או מול הטלוויזיה אתה מתקשה לקום, שווה יהיה לנסות לעשות חלק מהמטלות שלך לפני זה (ואז אני בטוח שגם זמן המנוחה יהיה מהנה יותר כאשר תחוש סיפוק מהדברים שכבר ביצעת). אתה יכול גם לכתוב לעצמך לוח זמנים יומי או לערוך עם עצמך הסכמים שבהם תגדיר כמה זמן תעסוק בכל פעילות. כדאי יהיה גם לבקש עזרה מההורים, אחים או חברים שיהיו עדים ללוח הזמנים או להסכמים ויעודד אותך לעמוד בהם.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!


      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il


      בטור שעבר: למה אני תמיד מוצאת פגם בכל בחור שרוצה לצאת איתי?