פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שמיניסטיות באוויר

      עולה לשמינית? זו השנה האחרונה שלך בתיכון? זה הזמן להבריז. ולהעז. ולמען השם, להחזיר את הספר לספריה!

      בעוד כמה ימים אתה מתחיל את כיתה י"ב? הידד! הגעת סוף סוף לשלב האחרון במסלול העינויים שקוראים לו שתיים עשרה שנות חינוך.

      היות וזו שנתך האחרונה בגיהינום הזה, אתה מזוכה בכל מיני פריבילגיות שיש לנצלן עד תום עשרת חודשי הלימודים. זה הזמן לעשות את כל הדברים שלא עשית בכל 12 השנים שלך כאן.

      מה יש לעשות? דברים רבים ומרובים!

      להבריז משיעור

      אם עד עכשיו לא עשית את זה – הגיע הזמן. אח, האושר של ללכת הביתה שעה לפני הזמן, או לשתות את המים הרדיואקטיביים מהברזייה על הדשא בחוץ במקום להיות נוכח בשיעור ספרות עם גברת חופרת. תענוג.

      להתחצף למורה

      כן, רק להתחצף, לא לזרוק כיסא או לדקור לה את הראש עם גרזן (כשהיא שואלת "דני, הכנת שיעורים?", תענה "לא, הכנת לי קפה?").

      לבוא בלי חולצת בית ספר

      או בלי חולצה בכלל.

      (ואז לברוח מהמנהלת)

      למצוא קוליפורמים בברזייה

      כולנו יודעים שהטעם שלהם מוזר, וזה שיש להם צבע ירקרק וזרחני זה לא תקין. הגיע הזמן שגם תפסיקו לשתות ממנה. עדיף לשתות שתן של סנאים.

      להחזיר ספרים לספרייה

      הגיע הזמן, אחרי שלוש שנים שהספר "דני שובבני תופס גחליליות" יושב לך מתחת למיטה ומנהל שיחות עמוקות עם כל מיני ארנבי אבק, שתחזיר אותו למקום שאליו הוא שייך לו – לספרייה של בית ספר.

      בהצלחה עם מבטי השנאה מהספרנית.

      לכתוב משהו על הדלת של השירותים

      כדי להנציח את הווייתך הנצחית בבית הספר. משהו בסגנון "משה היה כאן, 666 הלכתי לשחוט ארנב, נתראה בשמחות. אני בי"ב ואתם לא!!!".

      עמוק, משמעותי, שישפיע על הדורות הבאים.

      להציק למישהו קטן ממך

      אתה הריי י"בטניק, ומותר לך הכול, וב"הכול" יש דגש מיוחד על להציק לכל אותם ילדים הקטנים ממש בשנה, שנתיים, שלוש או שבע ומתרוצצים לך בין הרגליים ברחבי התיכון. אחרי כל שנות ההתעללות שעברת מי"בטניקים עברו, הגיע תורך להיות המתעלל הראשי.

      צא, צא י"בטניק יקר, צא וזרוק שקית מים על הילדים המסכנים מכיתה ח'3.

      להוסיף את כל צוות המורים לפייסבוק

      ולצחוק על כולם עד שתקבל נקע בלחיים.