פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: למה אף פעם לא יצא לי להתנשק?

      אם הכול בסדר איתי, למה אף פעם לא יצא לי להתנשק? האם יש לי הפרעות אכילה? וזה הגיוני להימשך לגבר אבל לרצות להיות עם אישה? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בן 17 שואל:

      "חיי האהבה" שלי, איך להגיד, בקאנטים. לפני שנתיים הייתה לי מישהי שהייתה סוג של חברה שלי, אבל לא עשינו כלום. לפני שנה, רק בגיל 16, התנשקתי בפעם הראשונה ורק בגלל שהייתי שיכור. מאז לא היה לי שום דבר שבכלל מתקרב לדבר שנקרא אהבה. רק ניסיונות כושלים ליצור מערכות יחסים או סטוצים, וכל פעם הייתה שוברת את הלב יותר מהקודמת.

      זה הגיע למצב שבפעם האחרונה שאהבתי מישהי, קלטתי בפייסבוק שהיא במערכת יחסים עם מישהו אחר, ופשוט רציתי לקפוץ מבניין מרוב תסכול. אני פשוט שואל את עצמי כל פעם - האם יש דבר כזה אהבה? האם אני אזכה פעם לאהוב? אני אתן הכול בשביל האהבה שבחיים לא הגיעה אליי. ואני כן נראה טוב, בן אדם אכפתי שדואג לזולת, אחד שייתן הכול למען האהבה, בעוד אני רואה אחרים שמקבלים אהבה בזלזול... ולמרות זאת לא חוויתי אפילו חוויה מינית אחת. אני מרגיש כמו אפס מאופס שבחיים לא יזכה לאהבה.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 17 יקר,

      אני מקבל את התחושה שאתה כמה להרגיש טוב יותר עם עצמך, ושישנה פנטזיה חזקה שקשר עם בחורה ייתן לך את הביטחון והאישור אותו אתה מחפש. הפנטזיה שאהבה רומנטית תביא עימה שינוי גדול בחיים משותפת להרבה אנשים, אך עם זאת נשמע שאתה שם את "כל הביצים בסל אחד" ונותן המון משקל להתנסויות מיניות ורומנטיות, בצורה שמוציאה אותך מאיזון וגורמת לך להיכנס לסחרור גדול.

      אהבה מגיעה בקצב שלה, ואני מבין מדבריך שגם אתה חווה חוויות שונות עם בנות שהן מאוד טבעיות ונורמליות לגילך. הקושי מתחיל לטעמי כאשר אתה הופך מאוד ביקורתי כלפי עצמך ומבטל את המשמעות של דברים שכן חווית ("רק כי הייתי שיכור"). במצב כזה אתה מועד להרגיש מאוד רע עם עצמך, להגביר את הלחץ למצוא מישהי כדי "לצאת מהמצב הזה" ובהכרח הלחץ הזה מוציא אותך מאיזון ובעצם מסכל את המאמצים שלך למצוא חברה.

      מדבריך לא ברור אם קיימים תחומים נוספים בחייך שהם משמעותיים עבורך. במידה וכן, כדאי יהיה לתת להם יותר משקל. במידה ולא - כדאי מאוד יהיה לנסות ולפתח דברים נוספים שיתנו לך סיפוק (תחביבים, תנועות נוער, בילוי עם חברים). התכונות הטובות שיש בך יעזרו לך עם הזמן למצוא לך חברה, אך כדאי מאוד שתהיה במקום יותר מאוזן עם עצמך כאשר זה יקרה. כניסה לקשר מתוך פנטזיה שהקשר הוא מה שיגרום לך להרגיש אחרת לחלוטין כלפיי עצמך, תשים הרבה לחץ על הקשר ותפגע בסיכויים שלו להצליח.
      אני מקבל את הרושם שאתה מגיב בצורה דרמטית בעקבות כך שאתה שוקע בפנטזיות על בנות ומדמיין את התגשמות הקשר המושלם עימן עוד לפני שממש התקרבת ובחנת האם באמת ישנה התאמה בינכם . על כן הייתי ממליץ לך לנסות להכיר בנות יותר לעומק לפני שאתה נכנס לתקוות גדולות אודות הקשר עימן. לבסוף, לא הייתי רוצה שתקפוץ מבניין או תפגע בעצמך בדרך אחרת עכב אכזבה שחווית ואני ממליץ לך בחום לשתף אחרים עליהם אתה סומך ברגשותיך ולפנות לעזרה במידה ואת מרגיש במצוקה.

      אנונימית שואלת:

      בשנה האחרונה רזיתי הרבה, בערך 10 ק"ג. כולם החמיאו לי ועודדו אותי .

      הבעיה שכל פעם כשאני מסתכלת במראה אני חושבת שהשמנתי. כשאני פונה לחברה או לאמא לשאול לדעתן הן עונות לי שלא השמנתי. אני מאוד לחוצה מכך שאשמין ולא יאהבו אותי בגלל זה. לאחרונה אמא שלי העירה לי הרבה פעמים על זה שאני לא אוכלת, זה לא נעשה בכוונה, אני פשוט לא רעבה. היא פוחדת שיש לי הפרעות אכילה, והיא מכריחה אותי לאכול, אפילו לפעמים יושבת לידי ומאכילה אותי.

      מה אפשר לעשות ?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      אנונימית יקרה,

      זה טוב שהצלחת לרזות במובן שאולי עכשיו את מרגישה יותר טוב עם עצמך, והגיוני שאחרי הישג שכזה יהיה בך פחד להשמין שוב. יחד עם זאת, אם מחיר ההרזיה הוא כזה שכרגע את מאוד מוטרדת מהפחד להשמין שוב, עולה השאלה האם באמת עכשיו את יותר פנויה לקשרים עם אחרים או שאולי העיסוק ברזון דווקא פוגע בחיים החברתיים שלך? (עכב הימנעות ממצבים חברתיים בהם יהיה אוכל או בילוי שעות מול המראה ועיסוק בגוף).

      חשוב לשים לב שהמשקל שלך לא קשור באמת למידת האהבה שאנשים אחרים חשים כלפיך (הרי ישנם הרבה אנשים שמנים שהם מאוד אהובים) ושהאמונה השגויה שמשקל גוף נמוך יגרום לאנשים לאהוב אותך יותר בהחלט מעמידה אותך בסכנה לפתח הפרעת אכילה. סביר מאוד להניח שאנשים גם אהבו אותך לפני שרזית, ושהעידודים והמחמאות היו מתוך אהבה שחשו כלפייך עוד אז ומתוך תחושה שאת עושה משהו שחשוב לך.

      לגבי החרדה מלהשמין: משקל גוף ינוע תמידית בתוך טווח מסוים ואי אפשר ולא כדאי לנסות לשלוט בכל קילוגרם שמורידים או מעלים. במובן הזה הרצון להישאר בשליטה מוחלטת על הגוף יגרום למתח ותסכול רב. את השליטה בחיינו יש להשיג בתחומים כמו בחירת החברים שלך, התחביבים שלך וכו'. כשמרגישים שאין שליטה במקומות הללו מתחילים לחפש שליטה במקומות אחרים - כמו באוכל. בנוסף, גיל ההתבגרות מביא עימו שינויים בלתי נמנעים בגוף, שמשפיעים על המבנה שלו ועל המשקל. מספיק שתחליטי על טווח משקל מסוים ותנסי להישאר בתוך הטווח הזה בעזרת אכילה מסודרת.

      לגבי חוסר התיאבון: ראשית כדאי לעשות בדיקות גופניות אצל רופא כדי לברר האם מקור חוסר התיאבון הוא גם פיזיולוגי, ושאין חוסרים עכב הירידה המהירה במשקל. הפסקת וסת, למשל, היא סימן שהגוף נמצא במצוקה בעקבות ההרזיה. בהמשך כדאי מאוד לראות דיאטנית כדי שתתאים לך תכנית אכילה, ובהדרגה כדאי שתפתחי הרגלי אכילה נכונים שיעזרו לך לשמור על המשקל.

      כדי לרדת 10 ק"ג מנעת מעצמך אוכל רב וסביר להניח שלמדת להתעלם מתחושת הרעב שלך. כעת הכרחי שתחזרי לאכול בצורה סדירה. ניתן בהחלט לאכול באופן סדיר מספר ארוחות ביום, ועם תזונה נכונה עדיין לא לעלות במשקל. כאשר תקחי אחריות אמיתית על הגוף שלך החרדה של אימך תפחת ולא יהיה לה צורך, אני מקווה, לגונן עלייך כל כך.

      המצב בו אימך יושבת ומאכילה אותך הוא לא סביר. קשה לומר אם המצב נגרם מחרדתיות יתר של אמך או שאולי באמת את לא אוכלת ברמה שמסכנת אותך (לאחר תקופה של חוסר אכילה, באמת ישנו קושי לחזור לאכול). כדאי יהיה לערב גורם נוסף שיוכל להעריך את המצב ולעזור למנוע מצב של התפתחות הפרעת אכילה. פנייה ליועצת בית הספר או למרפאה להפרעות אכילה הן בהחלט אפשרות טובות.

      בן 18 שואל:

      כשאני צופה בפורנו אני נמשך בעיקר לגברים (סרטי הומואים), אבל גם לנשים. לעומת זאת, ביום יום, כשאני רואה גברים, אני לא מרגיש אליהם משיכה (לפעמים מינית, אבל לא מעבר). משיכה רגשית אני מרגיש רק לנשים. מאוד הייתי רוצה חברה. האם הדבר הזה מוכר? זה אומר שאני מבולבל או שיש מצב שאני פשוט כזה?

      דבר נוסף שמציק לי הוא שעדיין לא התנשקתי. זה מאוד מטריד אותי. יש לי הרבה חברים, הבעיה היא לא חברתית, יש לי גם אינטראקציה עם נשים, אבל לא משהו מעבר לידידים. היו לי מספר הזדמנויות ליצור קשר מעבר לידידות, אבל כל פעם אני מפחד או לא בטוח. איך אני יכול לעבור ממשבצת הידיד לזאת של החבר? זה בעיקר מה שאני מחפש, לא סטוץ. יכול להיות ששתי הבעיות קשורות אחת לשנייה? כי אפילו בדייטים אני לא מרגיש דחף לנשק את הבת זוג ויותר חושב על מה יקרה אם היא תגיד לא, ולא על זה שאני כן רוצה לעשות את זה.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 18 יקר,

      נשמע שהמצב בו אתה נתון הוא מורכב, שכן ישנם מספר גורמים שמשפיעים אחד על השני. באופן כללי מידת המשיכה שלך לגברים לא נמצאת בשליטתך, ואתה, כמו רבים אחרים, נמצא איפשהו על הרצף בין משיכה הטרוסקסואלית להומוסקסואלית, ולכן חווה מידה מסוימת של משיכה לשני המינים. השילוב בין משיכה מינית מעורבת ורצון בקשר רגשי רק עם אחד מהמינים (במקרה שלך נשים) הוא גם נפוץ וטבעי.

      משאלתך עולות מספר השערות לגבי מקור התחושות שלך. אפשרות אחת היא שעיקר הקושי הוא פחד מדחייה שחוסר ביטחון שאתה חש מונע ממך לנסות לנשק את הבנות. ברגעים שבהם אתה מוטרד ממה יקרה אם תנסה לנשק אותן, אתה מוצף בחרדה שמכסה על המשיכה והסקרנות שאולי גם נוכחות באותם רגעים. ברגעים אחרים ייתכן שאותה חרדה גורמת לך להיות לא בטוח ברצון שלך להפוך ליותר מידידים.
      במובן הזה כדאי יהיה לנסות להתגבר על אותו חשש כדי לדעת אם הקרבה המינית עם בנות מספקת אותך. אתה יכול לעשות זאת בעזרת בדיקה של עד כמה התוצאות המדומיינות של אותם פחדים הם ריאליים (מדוע שמישהי איתה אתה יוצא תסרב להתנשק איתך? וגם אם היא תגיד שהיא עדיין לא רוצה, האם זו חוויה שלא תוכל לעמוד בה?).

      אפשרות נוספת היא שקיים פחד דווקא מהתממשות הקשר עם בנות, שאולי יגרום לך להבין שאתה לא נמשך אליהן כמו שאתה נמשך לבנים. כאשר אתה מדבר על משיכה רגשית לבנות לא ברור האם קיימת גם משיכה מינית אליהן ביום יום. ייתכן והרצון בחברה נועד להוכיח לעצמך שאתה "כמו כולם", ושבעתיד תגלה שקשר רומנטי עם גבר מסקרן אותך.

      עם זאת, חשוב לשים לב שלהרגיש משיכה לסרטי פורנו של הומואים זה לא בדיוק כמו להימשך לגברים. הסרטים הללו מציגים באופן חזק גירויים שכוללים תפקוד מיני של גבר, כמו כוחניות ושליטה, שיכולים להיות מגרים עבור כלל הגברים. זו המשיכה למינים השונים בחיי היום יום שהיא בעלת החשיבות הגדולה ביותר. בכל מקרה כדאי יהיה להיעזר באנשי מקצוע כדי לסייע לך בתהליך שאתה עובר. אתה יכול בהחלט להיעזר בקווי תמיכה לנוער הומוסקסואלי או "מתלבט", או לגשת לליווי אישי אצל איש טיפול.

      גולשים יקרים,

      חלפה לה שנה מאז התחלתי לכתוב את המדור, ואני מקווה שאתם מפיקים ולומדים מקריאתו, לפחות כמו שאני מפיק ולומד מכתיבתו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לאלו שבתבונתם ורגישותם עזרו לשפוך אור על השאלות וסייעו בכתיבת התשובות. סיון אלדן, ענת אילן (עו"ס), סיגלית כהן-צבר (דיאטנית קלינית), עו"ד יעל נובוגרוצקי, מיכל מזר (פסיכודרמטיסטית), גילי אלוני (מאמנת אישית), דודו כוכב ומרתה קיציס- דורון (קרימינולוגית). תודה מיוחדת לענבר אבירם (עו"ס קלינית )על הייעוץ הרגיש והנבון. תודה רבה לכל הגולשים הקוראים והמגיבים ואני מאחל לכולכם חזרה מוצלחת ללימודים.

      ארז

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!


      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      יש לכם עצות משלכם לשאלות שעלו פה? שתפו אותנו בפייסבוקזון

      בטור שעבר: מה לעשות אם אני בתולה והחבר לוחץ שנשכב כבר?