פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      LOVE מאשין: האם להיות בך מאוהב

      כנראה שההורמונים של גיל עושים ממנו צחוק, אחרת איך תסבירו שהוא התאהב השבוע במישהי. מבולבלים? גם הוא

      זו כנראה הגבינה הצהובה. משהו בה, מהרגע שהיא שכבה סגורה במקרר ועד הרגע שבו היא נכנסה אל תוך הקיבה שלי, נראה לי חשוד. אמנם לא היה לה טעם מקולקל, אך היא ללא ספק הכילה כמות עצומה של הורמונים. הורמונים גבריים ונשיים, אנושיים וחייתיים, בכמות מסחרית ממש, כזאת שהייתה מספיקה לשינוי מין לאבי ביטר.

      למקרה שעוד לא הבנתם, ההורמונים שלי משתגעים. זה לא רק עניין הדו מיניות הזה שלי, אלא גם העובדה שאני לא יכול לשמור על העדפה מינית יציבה, ולו לחמש דקות. לפעמים נדמה לי ש"הנה, אני יודע מה אני! וזה כל כך ברור" ואחרי שנייה אני כבר לא בטוח. המוח שלי מזגזג. מדהים, לא ידעתי שבנימין נתניהו מסוגל להשתלט על מוחות.

      המטרה: לפרוק איפשהו את סערת ההורמונים הזאת

      והנה, בעודי חושב על ההורמונים המוזרים שלי, קיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מחבר אותו לא פגשתי כבר זמן רב. הוא סיפר לי שההורים שלו נסעו לחו"ל ושיש לו בית ריק, והזמין אותי, כי אני הרי סופר-מקובל. זאת אומרת, כי אין לו חברים. זאת אומרת, כי הוא היה צריך מישהו שיהיה אחראי על הבר. ואני, כידוע, ברמן תותח. זאת אומרת פראייר.

      הגעתי למסיבה באיחור אופנתי. חשבתי שלא יהיה שם איש, אך הופתעתי לגלות הרים של בני אדם שמעולם לא פגשתי. נעמדתי בבר ועזרתי לחברי למזוג אלכוהול לחבורה של חננות, שצרחו בקולי קולות רק כדי להסתיר את העובדה שהם חננות ושכל המסיבה הזאת היא הסחת דעת לחיי החברה העלובים שלהם.

      השטח התפנה מעט, ומבין כל אותם חננות בצבצה, בזווית העין שלי, בחורה שקטה שישבה די מרוחקת מכל ההמולה. היא נראה תלושה לגמרי מכל מה שהתרחש שם, והאמת שממש לא היה ברור לי למה. היא הייתה הרבה יותר יפה מרוב הבנות שהיו שם, בוודאי מאילו עם השפם. ניגשתי אליה עם שוט וודקה. "קחי," הגשתי לה, "אולי אם תשתי קצת, תקלטי שאת היחידה פה בלי שפם".

      היא צחקה ואפילו ביקשה שאחזור עם שוט נוסף, כדי שנוריד יחד. אחרי השוט הזה, התקרבנו שנינו לעמדת הבר ודיברנו. ודיברנו. ו-(תתכוננו להפתעה...) דיברנו. למען האמת, מאז אנחנו לא מפסיקים לדבר. מאז עברו 76 שעות, 22 דקות וחמש שניות (שש שניות, שבע שניות..) ואנחנו לא מסוגלים להפסיק. לא חשבתי שאצליח ליהנות כל כך מלדבר ככה עם מישהי. נראה לי שהיא כבר הספיקה להכיר אותי יותר טוב מכל אחת אחרת. אמא, תיזהרי.

      התוצאה: התאהבות בלתי צפויה

      כל הסיפור הזה היה יכול להיות סיפור ידידות מצוין, אלמלא עוד איזשהו עניין קטע, שולי, פעוט, ששכחתי לספר. התנשקנו. דיברנו כל כך הרבה שנשארנו בערך אחרונים במסיבה, והחלטתי להסיע אותה הביתה. כשהגענו הפעלתי את תירוץ ה"אוי, מה זה כבר הגענו? טוב, בואי נתנשק באוטו, זה הרי המקום הכי נוח לגב שאפשר להתמזמז בו".

      הבוקר פתחתי את המילון (זה קורה פעם בכמה שנים) ואם אבן-שושן לא טועה, אז כנראה שאני "מאוהב". יותר מאוהב ממה שהייתי אי פעם. אם זה לא מספיק, גם ב"וואלה! מילון" אמרו לי שאני מאוהב. אוי, "וואלה!" והשטויות שלהם. כך יצא שזאת ההתאהבות הכי מהירה שהייתה לי אי פעם. כמה חבל שהיא לא יכלה למצוא טיימינג טוב יותר ושאין מישהו שיכול לשלוט לי על הרגשות. איפה ביבי?

      ציון (מ-1 עד 10):

      3. נשיקה נשיקה, אבל מה אני עושה מפה עכשיו?


      לכל הכתבות של LOVE מאשין