פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      "שיקפצו לי המבקרים": ראיון עם דור דניאל

      הוא היה מבריז מבית הספר כדי לאכול בורקסים, אבל כתב את הלהיט הראשון שלו בזכות השיעמום של שיעור תנ"ך. דור דניאל מוציא אלבום חדש וממש לא אכפת לו מה המבקרים יחשבו עליו

      דור דניאל יודע להצביע בדיוק על הנקודה שבה הכול התחיל עבורו: שיעור תנ"ך.

      "את השיר 'אהבה קטנה' כתבתי בגיל 17. זה התחיל מזה שהייתה לי מורה הכי משעממת בעולם לתנ"ך. התחרפנתי מהשיעורים איתה, הייתי נרדם. באחד הבקרים, שקמתי לשעת אפס היפיפייה הזו, היה ברדיו 'אוהבת אותך עוזבת אותך' של שלום חנוך ודפנה ארמוני. וזה כאילו שיר של בחורה, שכתב גבר. השדרנית ברדיו אמרה משהו כמו 'איך שלום חנוך יודע לגעת בנו בדיוק במקומות הנכונים כאילו הוא מרגיש את זה'. ואז אמרתי לעצמי, שאולי שלום כתב את הרגשות שלו ועשה את זה בנקבה. זה מה שחשבתי בתור ילד בכיתה י"א. אז הלכתי לכתוב ויצא מה שיצא, ותודה למורה שלי לתנ"ך ששעממה אותי עד המוות. לקחתי את המפתח שאב הבית שכפל לי, נכנסתי לחדר מגמה ואחרי שעה נהיה 'אהבה קטנה'. שירי מימון שמעה כל שיר שאי פעם כתבתי, ובחרה את זה מתוך שאר השירים".

      דור משיק כיום את האלבום השני שלו, "עשרה חודשים". האם הוא יצליח כמו האלבום הראשון, "בין החלומות"? "המילה הצלחה היא האויב שלך כאילו", מתלהט דור, "כל הזמן היא מרחפת למעלה".

      חושש מ"מבחן האלבום השני"?

      "בוא אני אגיד לך משהו. אני, אין לי בעיה שיבקרו אותי. אבל כל עוד אני היוצר שכותב את השירים, אף אחד לא יכול להגיד לי שום דבר על 'מבחן האלבום השני', כי אני כותב מה אני מרגיש, ואף מבקר לא יכול להתווכח עם רגשות. אתה מבין? אני לא כותב אלבום בשביל אף מבקר. היום אחד כזה פירק לי פעם ראשונה את הצורה שאני לא עומד במבחן האלבום השני. שזה לא קרוב לאלבום ראשון, שבלוני, פי פה פה פו. שיקפצו לי. יש לי את הקהל שמתחבר אליי? שאוהב שאני כותב מה שאני מרגיש? אז אני לא עושה את זה בשביל המבקרים ואף פעם לא הייתי חייב להם".

      אבל לפעמים זה פוגע.

      "הי הי, יש הבדל. יש הבדל בין 'אני לא כותב בשביל המבקרים', לבין 'אני לא קורא את הביקורת שהם כותבים'. אם הוא כותב אז זה פוגע, כן, מה לעשות? כולנו בני אדם. למען האמת אני גם רגיל לזה שלא מכבדים את המוזיקה שלי בביקורות של האיכותיים סטייל, וזה ממש לא מטריד אותי. אבל ברור שאם קוטלים אותי, אז זה פוגע בי".

      חייבים מילה ממך על סערת המוזיקה המזרחית. איפה אתה בוויכוח הזה?

      "קודם כל, כל אחד והדעות שלו. אני חושב שזה ברור איפה אני בוויכוח הזה כל עוד כתבתי את אחד מעמודי התווך בקריירה של עידן יניב, שהוא גם חלק מעמודי התווך בקריירה שלי – את 'את יפה'. אז זה ברור איפה אני, ויש לי גם עונג וכיף גדול לעבוד עם אומנים מהז'אנר הזה. אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה כי אני חושב שקצת הגזימו".

      מי הגזים?

      "כולם הגזימו. מי שאמר את מה שאמר לא היה צריך להתבטא בצורה חריפה כל כך".

      אתה מתכוון בטח ליהורם גאון שאמר שמוזיקה מזרחית שהיא זבל.

      "אמרתי: מוזיקה זו אמנות. לא קוראים לה זבל! ועדיין, אין ספק שיש חלק מהטקסטים במוזיקה המזרחית שהם בעייתיים, וזה ברור, אבל זה לא רק במוזיקה המזרחית! זה קורה גם בז'אנר שלי. באמצע הדרך יש טקסטים מאד בעייתיים. בכל דבר או סגנון יש טקסטים בעיתים ואני לא חושב שצריך לשייך את זה רק לז'אנר המזרחי. זה קשור לדור. זו תקופה אחרת. הכול הרבה יותר פשוט".

      *****

      דור היה תלמיד לא ממש סטנדרטי בבית הספר. " הייתי מאחר באופן קבוע. הבית שלי היה חמש דקות הליכה מהתיכון, אז הצלצול להיכנס לכיתה היה השעון המעורר שלי. יתרה מכך, מול התיכון שלי היה קניון. חביבי, אתה יודע איזה ריח יש לבורקסים? ואז אני מסתכל, ביולוגיה מצד שמאל ומצד ימין שקית שוקו וארבעה בורקסים. נחש מי היה מנצח כל פעם ".

      אז לא התחברת ממש לבית הספר.

      "בוא נגיד שחיי החברה עניינו אותי הרבה יותר. בנות, כדורגל, אתה יודע, זה מה שעניין אותי הרבה יותר".

      ומוזיקה? עניין אותך כטינאייג'ר?

      "נראה לי שכן. היו לי תכנונים להיות מוזיקאי, אבל אף אחד לא באמת האמין בי. היו צוחקים עליי כל הזמן. אתה יודע, זה כמו שבתיכון או בחטיבה תמיד צוחקים על האחד ששר בטקס. צוחקים עליו, אין מה לעשות, ככה זה".

      ואיך היית בלימודים?

      "עשיתי בגרויות וזה, אבל חיפפתי, כי המוזיקה הרבה יותר עניינה אותי. המזל שלי היה שנורא אהבו אותי, כל הזמן וויתרו לי. נגיד, אם הייתי נרדם אז המורה הייתה מסתלבטת ואומרת: 'בואו נדבר יותר בשקט שלא נעיר את דור'".

      *******

      עכשיו יש לו אהבה חדשה, והוא תפוס חזק. אבל לא לדאוג, הוא עדיין שומר על קשר על המעריצות שלו – "המעריכות שלי, אני אוהב לקרוא להן", הוא מדגיש, "אני מתכתב איתן ועונה להן בפייסבוק ואני נורא נגיש אליהן, בעיקר אם הן רוצות שאני אברך מישהי או משהו כזה, או להצטלם. אין לי בעיה, הן יודעות איפה אני נמצא, אם זה בחזרה או בהופעה אז הן באות לפני ויש לי קשר נורא חם איתן. עשיתי פעם אחת מפגש של הפורום שלי והיום זה פחות מפגשים כי הן באות להופעות. אני כלום בלעדיהן, באמת. אני מופיע על הבמה והן יושבות בשורה הראשונה ונותנות לי את הביטחון. הן צורחות את המילים ואני באוויר. כי אני גם ככה רואה את העיניים רק את השורות הראשונות בגלל התאורה".

      יש מעריכה קבועה?

      "הייתה לי את מעריצת רבע לחמש בבוקר, שהייתה מטרידה אותי בבוקר באופן קבוע – הייתה מתקשרת אליי כל בוקר ברבע לחמש כדי להעיר אותי ולשיר לי את 'בין החלומות'. בהתחלה הייתי מנתק, ובשלב יותר מאוחר כבר הייתי אומר לה: 'וואלה, את צודקת אני בדיוק עכשיו נכנס לחלום'. אחר כך התחלתי גם לשיר איתה. ובסוף החלפתי מספר".

      דור בוחר שלושה חפצים מהבית שלו:

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)

      "דיסק של אלטון ג'ון, האמן שהכי השפיע עליי בתור נער שהתחיל לכתוב שירים. הייתי שומע את אלבום האוסף שלו בלופ ולומד ממנו כל יום משהו חדש.

      ספר התהילים שסבתא שלי הביאה לי, במחזיק המפתחות, וחמסה שאמא שלי הביאה לי - אלו שני דברים שאני לא יוצא מהבית בלעדיהם. אני מרגיש חשוף ופגוע כשאני בלעדיהם, ומוגן כשאני איתם".