פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מנות או נמות

      חזרתם ללימודים מחופש פסח? איך היה? מקווים שלא הברזתם, כי כל הברזה מורידה לכם מהציון. וזה מה שכל כך מעצבן את אלאור. תנו לנו להבריז בשקט!!!!

      בשנים האחרונות החלה להיכנס אט אט לתיכונים בישראל שיטה חדשה – שיטת "המנות".

      כנראה שבמשרד החינוך עובדים אנשים מאוד יצירתיים, או לחילופין משועממים, עד כדי רקיחת שיטה לעשיקת חיי בני הנוער הישראליים. אפילו שם השיטה הזאת הולך לפניה. פעם, בתקופות חשוכות בהיסטוריה, הורים בישראל היו אומרים לילדם שהם יתנו להם "מנה" חזקה. מישהו במשרד החינוך ראה יותר מידי פרקים של "מד מן".

      הברזת? חטפת!

      בואו נכיר למי שלא מכיר את שיטת המנות. לכל מקצוע יש כמות של שעות שבועיות במערכת. לזה קוראים מנה. תלמיד שלא הגיע לשתי מנות, מקבל "מנה" ממשרד החינוך. 5 נקודות נגזרו לו מהציון הסופי. במידה והוא לא הגיע לעוד מנה, הוא יכול להיפרד לשלום מעוד 3 נקודות. וכך התהליך חוזר, חלילה.

      בואו נודה באמת. גם קברניטי משרד החינוך הבריזו לא פעם. גם מנהל בית הספר לא הגיע לשיעור כי לא סיים את ארוחת הצהריים בהפסקה של רבע שעה. למה להם לא ירדו נקודות על זה? למה בני הנוער שחיים את מערכת החינוך (ותודה לאלו שדרשו יום לימודים ארוך שיגרום לך לראות את הכיתה יותר מאת הבית), צריכים לשלם בנקודות מהציון שלהם, כשהם רוצים טיפה אחת של הפרדת כוחות מהמסגרת הלחוצה והתובענית? יקומו כל המתחסדים ויאמרו שבשביל זה יש לנו, התלמידים, את החופשות הכל כך ארוכות במהלך שנת הלימודים. אבל האם אתם יודעים שאחרי כל חופשה כזאת המורים לא מהססים לקבוע עוד מבחן שלא משאיר לנו שעת שינה אחת פנויה? שלא נדבר על לנשום אוויר שלא מהול בריח של ספר משומש, זה כבר ממש חריגה מהמוסכמות החברתיות.

      כשהמערכת הזאת, שממזמן תקעה לעצמה כל מקל אפשרי בגלגלים, מתייחסת לתלמידים כעבדים, אין פלא שנשמעים קולות בשיח הציבורי על עזיבתה לטובת החינוך הפרטי. פעם היו באים לבית הספר כדי לרכוש ידע, היום באים כדי למכור את חייך למערכת החינוך לתקופה של עשרה חודשים עם נקודות יציאה שאפילו בנק הפועלים לא היה מעז להציע. אז כשאנחנו לוקחים לעצמנו כמה ימי חופשה יזומים בשנה, רוצים לגזור לנו מהניקוד שגם ככה אנו עומלים עליו קשות? זה כמו לנסות לדחוף קיר. גם עם כל הכוח הסיבולת והרצון שיהיו לך, הקיר עדיין ישאר במקומו. הקיר הוא כמובן מטאפורה לציון. לא משנה כמה התלמיד יתאמץ, המאמץ אולי יתבטא במבחנים במהלך השנה אבל שיטת המנות נושפת בעורפו של התלמיד.

      אל תאיימו עלינו

      ובל נזכיר את העובדה שמשרד החינוך מכתיב את הטון בכל שנה מחדש. ושלא נטעה, הטון רק הולך ומתחזק. אחר כך מתלוננים שהציון של תלמידי ישראל רק הולכים ויורדים. כשמשרד החינוך משדר אי יציבות ברמת הבגרויות, איך התלמיד יכול לשדר יציבות והגעה סדירה לכל השיעורים? אם בארזים נפלה השלהבת, מה יעשו אזובי הקיר? והציון? עושה את תפקידו כראוי – קיר.

      ישנו חוק בישראל שאוסר על כל איום שהוא. האם השיטה הזאת לא מאיימת על התלמיד שבמידה ולא יהיה בכמה שיעורים ירד לו הציון הסופי במספר לא מבוטל של נקודות ללא דיון? יש דרכים אחרות לגרום לתלמידים לא להבריז "כל שני וחמישי". האם משרד החינוך לא מספיק יצירתי כדי לפתח שיטות כאלו?