פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מתמנזרים

      יוני וחברה שלו התלבטו בין צימרים, אבל בסוף נוסעים לנופש רומנטי בפסח - במנזר בירושלים. שיהיה חג שמח

      לפני כמה שבועות כתבתי כאן על הקשיים שאהובתי ואני נתקלנו בהם, בניסיון לקבוע לנו חופשה משותפת. אבל מסתבר שטעינו אם חשבנו שנפתור את ההבדל בין הציפיות שלה (צימר, ג'קוזי) לשלי (אוהל, טבע) באמצעות התחשבות הדדית ופשרה (צימר, ג'קוזי). מאז שלקחתי על עצמי את האחריות לארגון החופשה, מצאתי את עצמי מכלה את זמני בשיחות טלפון לעשרות צימרים בחורים מרוחקים בצפון. אבל בכל מקום אליו התקשרתי, קיבלתי את אותה התשובה: "שני לילות בחול המועד? כל הכבוד על האופטימיות, אבל מצטערים, כל החדרים הוזמנו כבר מזמן".

      בתור בחור צעיר, מעט מפוזר, שלא עשה את הקישור בין חג האביב לבין תפוסה מלאה בצימרים ורק רוצה להיות שמח עם חברה שלו במקום שקט – הייתי קצת אובד עצות. מצד אחד, לא רציתי לבטל את החופשה שכל כך ציפינו לה​. הרי מגיע לנו לצאת קצת מהשגרה, לחגוג את יום ההולדת שלה ואת חצי השנה שלנו יחד באופן מיוחד ושונה. מצד שני, לא רציתי לגרור את אהובתי לטבע בניגוד לרצונה. אז המשכתי להתקשר לצימרים, אבל החדרים הפנויים היחידים שמצאתי היו במחיר שלא יכולנו לעמוד בו, במסגרת 'התעריף המיוחד לחג'.

      כשכבר התייאשתי, עליתי על האופניים ודיוושתי לבית הקפה שבו חברתי עובדת להתוודות בפניה על הכישלון שנחלתי במשימת הזמנת הצימר. למען האמת, היא נראתה די מאוכזבת. אבל אז, ממקום לא צפוי, הגיעה לנו הישועה. אחראית המשמרת שישבה על הבר, ניגשה אלינו ואמרה: “סעו לעין כרם, לאחד המנזרים. מדהים ושקט שם, ובלילות אפשר לצאת להסתובב בירושלים". עניין המנזר בטח היה נשמע לי די הזוי, אם לא הייתי נזכר בשלוש ידידות שסיפרו לי לפני כמה שבועות על לילה קסום שבילו במנזר עתיק בנצרת. אחרי בירור קצר הסתבר לנו שחלק מהמנזרים בארץ מציעים כמה מחדריהם ללינה בתנאי אכסניה. גילינו שלא מעט חברים שלנו כבר נסעו, ומצאו שמנזרים הם האופציה המושלמת לזוגות שמחפשים קצת שקט רומנטי וגם רוצים לחזור עם תמונות בניחוח גותיהיפסטרי לפייסבוק ולפליקר.

      אז אחרי חיפוש קטן בגוגל ושיחת טלפון אחת עם נזירה בעלת מבטא לא ברור שהזדהתה בתור 'האחות כריסטיאניה', הזמנו לנו חדר קטן במנזר. ההתלהבות ההדדית שלנו מהעניין הסתדרה מצוין עם הרצון שלי להכיר מקרוב את ירושלים. לצערי הייתי שם מעט מאוד פעמים, בסיטואציות תיירותיות או צבאיות בלבד. תמיד היה נראה לי שיהיה נחמד לטייל קצת באזור, לבדוק סמטאות ומעיינות ששמעתי עליהם לטובה, לשתות קפה אצל חבר מנחלאות וגם לבדוק מקרוב שמות כמו 'תמול שלשום', 'הבאסס' ו'האוגנדה'. על האופניים, בדרך חזרה הביתה מבית הקפה, זמזמתי פזמון: ירושלים, הנה אני בא.

      איור יוני בן חורין מנזר (יוני בן חורין)