פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הצד שלו, הצד שלה: יזיזות

      גם השבוע הוא והיא מתווכחים, והפעם: כיף שיש יזיזים? היא דווקא בעד, כי למה לא ליהנות קצת מסקס עם ידיד, אבל הוא נגד כי האגו הגברי שלו לא סובל ריבוי שותפים למיטה. ובעד מי אתם?

      הצד שלה: שתוק ותתפשט

      עכשיו, כשכולם מדברים על טקס היזיזות עם היתרונות והחסרונות שלו, אפשר להגיד סוף סוף, בשם הבנות: זה דווקא נחמד, כל הקטע הזה של "גומרות הולכות".

      רוב האנשים משוכנעים שהג'נדר הנשי הוא קשה, עם ליבידו מתחת לאפס, שצריך לשכנע אותנו להיכנס למיטה, שצריך לפנק אותנו גם אם לא רוצים. אז לא, הפרצוף המאולץ כשהוא מביא פרחים ופותח לי את הדלת של האוטו פשוט מביך, והשיחות של ההתחלה, וכל ההסמקות והנגיעות האלה - זה כל כך לא נחוץ.

      אני אומרת - חדל! בואו נסיר את הספק ונפסיק להתחבא מאחורי עשרות שנים של סרטים אמריקאיים. מרילין מונרו הרסה לי את הסקס, תודה רבה לכם, ואחריה עוד היו רבות. עדיין לא הבנתי, מה הבעיה בהנאה רגעית נטו? אם שני הצדדים בוגרים ומבינים, לא צריך להתחיל עם חששות גבריים טיפוסיים של "שיט, מה אם היא תתאהב בי?" (אני לא אתאהב בך. אתה כנראה חתיך אבל נכשלת במישור הזוגי, ולכן המצב אליו הגענו).

      אפשר להיות חברים טובים, להריץ צחוקים, לנהל שיחות, להתייעץ, לצאת לטיולים ומסיבות עם חברים - ועדיין להתמזמז אחד עם השנייה, בלי שנתחיל לתהות אם זה הולך לכיוון רומנטי, כי זה לא! נכון מדהים?

      אז למה זה בכל זאת לא עובד, אתם שואלים? ובכן, בגללכם, הגברים. אתם כל כך מקובעים בחשיבה הזו, שאתם כל הזמן רוצים ואנחנו כל הזמן לא, שאתם הורסים את הכול בתהיות - היא נשארת לישון? היא רוצה יותר? היא מתחילה לנהל שיחות נפש, איזה מלחיץ! (בהתחשב בעובדה שעבורכם כל שיחה בה אדם מדבר מעל חצי דקה רצוף, ובלי להגיד את המילים "אחי" ו"סבבה", היא שיחת נפש), או שאתם מפמפמים את השכל בתהיות על עם מי היינו קודם ומה אנחנו חושבות על הביצועים שלכם ואם נעזוב מה הסיבה - ואז הכול נדפק.

      אז בואו נקבל החלטה ששני הצדדים בוגרים וחכמים ומסכימים להיות ידידים שעושים את זה. בלי יותר מידי שמות גנאי שמהללים את האות ז'. ידידים שעושים את זה, זה כינוי מגניב.

      (שני צור)

      הצד שלו: על מי את עובדת?

      כמובן. את יכולה לנהל קשר בלי לנתח אותו. בלי לספר לכל חברותייך מה את חושבת עליו, בלי להרהר אם זה יבשיל למשהו, ואולי הוא האחד. אין ספק שאת מסוגלת לעמוד בפיתוי, הרי את לא רגשנית, ובכלל לא בכית כשפרידה הודחה מ"האח הגדול", ובסוף של "טיטאניק", וכשגילית שעלית חצי מידה בג'ינס. יה, רייט.

      לא, את בכלל לא מחפשת אהבה בכל מצב. בכלל לא העברת שעות במחשבה על ידידייך, מכרייך והפדופיל המסתורי מהמשך הרחוב כבני זוג אפשריים.

      לא ולא. שני יקרה, את טוענת שאת מעדיפה דרך חיים של "דפוק וזרוק", ומציינת את המוח הקטן של היזיז הערטילאי כסיבה לכך שהוא משמש כסתם ויברטור בשבילך. אך כמאמר חז"ל, אהבה היא רגש שלא הולך היטב עם הגיון קר. והנטייה הנשית היא למצוא משמעויות נסתרות גם כשאין כאלו, של "אהובי, ארגנתי לנו משהו ביחד להיום" ו"אהובי, רבתי עם ההורים ולכל BFFיותי נמאס לשמוע על זה, בוא נדבר".

      בנוסף, אם כה נמהרת להשתגל איתי, גברבר שהפוקנציה היחידה שלו היא יכולות השיגול שלו, קרוב לוודאי שעשית את זה גם עם כל ידיד אחר פנוי שהיה בנמצא. את מבינה, אם הייתי רוצה לחלוק אותך עם כל השכונה וכל המדינה, הייתי מעדיף את הפועל במשחק של בית"ר. או פשוט לשלם עוד 200 ש"ח וליהנות מקצת יותר נסיון חיים.

      יש פתגם סיני עתיק שאומר: "ני האו, אם בחורה ממהרת לשגל איתך כנראה שהיא ממהרת להשתגל גם עם כל גבר אחר ני הא". לא שיש לי משהו נגד מין זמין, בכל זאת גבר, אבל כמו גבר אני גם רכושני. זה אומר שאני רוצה לנגוס בכרית שלא מכורסם בה עוד מישוה מהצד. שאני רוצה את הקשר שלי מונוגמי, לרצות לפחות מהצד שעליו אני לא שולט. אז לא תודה, יזיזות זה לא בשבילי.

      (טוהר ג'יקובסון)