פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עולה עולה

      חושבים שעליית המסים לא קשורות אליכם בכלל? טעות! יערה מזכירה שהתייקרות המחירים פוגעת גם בנו, בני הנוער. אז למה אתם לא קמים ומוחים נגדה?

      בתור טינאייג'ר מחוצ'קן עם שיער שמנוני ונטייה קלה לגיקיות, סביר להניח שאתה יושב מול WoW ועוצר מדי פעם לבדוק את הפייסבוק ביום רגיל ונורמלי. לגיטימי. מהפיכה במצרים, הפיכה בתוניסיה ומהומות אלימות באיראן, לוב, תימן ועוד מדינות נפלאות שהביאו לנו מוזיקה נהדרת אה-לה אייל גולן פוגש את שרית חדד ומפלרטט עם קובי פרץ, ואפילו הפגנות ענק בוויסקונסין שבארה"ב, לא ממש מטרידות את מנוחתך. זאת, כל עוד אתה יכול להציל את הנסיכה ממגדל הדרקונים במשחק המחשב האסטרטגי התורן.

      הבעיה נוצרת כאשר האסקפיזם מחלחל גם למקומות שמשפיעים עליך, אישית, באופן ישיר. למשל, העלאת המסים הארורה שיזמה הממשלה.

      הפגנת הקואליציה החברתית-כלכלית מול ישיבת הממשלה נגד מדיניותה הכלכלית של הממשלה, פברואר 2011 (עומר מירון)
      לא רק עניין של מבוגרים. הפגנה נגד עליית המס

      "מה?" אתה בטח שואל את עצמך, "איך העלאות המסים קשורות אליי? הקשר היחיד שאני רואה אליהן זה העובדה שאמא עצבנית יותר ואבא מרוגז יותר". אבל העניין הוא שדווקא הנושא הזה, שלכאורה מנותק מהמציאות היומיומית של בני הנוער, הוא-הוא אחד הנושאים החשובים והמהותיים ביותר לנו.

      בתור בני נוער אנחנו משתמשים בתחבורה ציבורית. מחיריה עלו לאחרונה באופן דרסטי, בעיקר בגלל העלאת המס על הדלק. העלאת המסים על הדלק נכללת בתוך קטגוריה עם השם המשעשע משהו – "מסי חטאים". הכוונה לדברים שלכאורה לגיטימי לייקר אותם כי הם פוגעים בחברה באופן כזה או אחר. דלק יקר יותר משמעו פחות נסיעות ברכבים פרטיים, כלומר, פחות זיהום אוויר ויותר אוויר נקי.

      אבל אם המס על הדלק עולה, והתחבורה הציבורית נשארת מחורבנת כשהייתה קודם – אין מספיק קווים המחברים מרכזי ערים באופן יעיל – מה בעצם עשינו בזה? ויותר מזה, כאשר המס על הדלק עולה, החברות הפרטיות שמנהיגות את התחבורה הציבורית מפחדות מהפסדים כספיים בעקבות זה, כך שגם מחיר התחבורה הציבורית עולה פלאים, וגורם לכך שגם רכב פרטי וגם תחבורה ציבורית יהוו הוצאה גדולה מדי עבור תושבים. כן, גם עבורנו, בני הנוער. גם עבורך.

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      השתמשתי בכל החסכונות שלי מהבר-מצווה בשביל לקנות כרטיסייה

      עוד מסים הנכללים בתוך "מסי החטאים" הם המסים על האלכוהול, על הסיגריות וכו' וכו'. כמובן, הם נחשבים חטאים שגורמים לנו נזק כך שהעלאת המס עליהם בעצם תורמת לנו. אבל לדעתי, השאלה שאמורה להישאל היא לאו דווקא למה לא להתנגד, אלא מי, בעצם, גורם למשתמשים (בינינו, בין המשתמשים יש הרבה בני נוער. ששש, אל תגלו לאף אחד, הרשויות מאזינות!) לפרק בקבוק ערק או לסיים חפיסה ביום. רוב צורכי האלכוהול והסיגריות הם בני המעמד הבינוני-נמוך ומטה, נערים שמחפשים את הבריחה מהמציאות העגומה שהם חיים בה, רובה נגרמה בגלל השיטה הכלכלית הקפיטליסטית והמסרסת שמונהגת כיום. העלאת המס על האלכוהול והסיגריות לא תפתור את הבעיה, אלא תמנע ממדוכאי החברה את זריקת ההרדמה המקומית שלהם. האם זה הגיוני? האם, אם כך, יש סיבה לא להיאבק?

      בצרפת בני נוער וסטודנטים נאבקו לא מזמן על זכויות פנסיה (אשר היו מגיעות להם, מלכתחילה, בעוד כלפחות 50 שנה); אז מה הסיבה שאנחנו לא נצא לרחוב להיאבק בגזרות שמטילים עלינו, ושמשפיעות עלינו גם עכשיו וגם בהמשך, כשנהיה עצמאים לגמרי מבחינה כלכלית? מה ההיגיון בלשבת בבית ולרטון שלנסוע לביה"ס ולחזור עולה לי 12 שקל, אם אני יכולה לעשות משהו עם זה?

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      תגידו ביי ביי לאלכוהול הנחמד שלכם

      עלינו להיאבק למען הורדת המסים, ללא ספק. ואין, אין שום מצב שבעולם שהממשלה תמרח אותנו - כמו שהיא מנסה לעשות - כשהיא נותנת לנו "מתנות" בדמות הורדת מחירי התחבורה הציבורית מצד אחד, אך כאשר את הכספים הללו היא גורעת ממשרדי ממשלה אחרים (כמו התקציב לבניית תשתיות כבישים, לדוגמא). את הכספים שהיא "מפסידה" על הממשלה להשלים באמצעות ביטול הטבות המס הפסיכיות שהיא מעניקה לבעלי הון (הטבות מס שמשמעותן הפסדים של מיליארדים של שקלים לקופת המדינה, בשביל "להעלות את המוטיבציה" של בעלי ההון, או שקר כלשהו אחר). גם בתור בני נוער העלאת המס פוגעת בנו קשות, למרות שזה נדמה כאילו היא לא, ולכן אנחנו צריכים לצאת ולהיאבק על הזכויות שלנו.

      כסף (ShutterStock)
      שי לקוראינו. גזרו והשתמשו בשעת הצורך!

      .

      .