פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ימי התום

      תום הצליח להשפיט בנות על ימין ועל שמאל, ועכשיו הגיע הזמן להפיל את האויבת הגדולה מכולן: סיוון

      היעד בשלב הזה היה די מובן. אחרי שהצלחתי להוריד אותן אחת אחת כמו חיילים ממושמעים, אלוהים יודע איך – זהו, הגיע הזמן לפרס הגדול. אבל מה אם הכל יתפוצץ? מה אם אני אגלה שפשוט חייתי באיזה סרט בדיוני שחלקתי עם עצמי, ובעצם החיים לא דרמטיים כמו שהם נראים, ובסוף אני אקבל את העונש שלי או סתם אבין לבד כמה מפגר הייתי? אבל אמרתי יאללה, אני אלך על זה עד הסוף. מה כבר יש לי להפסיד? אחרי הכל, אני מישהו שאין לו כלום. יצאתי מורעל, מצוייד ומוכן לקרב. לקרב על סיוון, הדובדבן שבקפצת.

      כן, לסיוון היה את אורן, משמע שהיה לך שומר אבטחה צמוד שהיה מוכן להרביץ אפילו לאבא שלו אם הוא היה מתקרב לסיוון יותר מדי. לא באמת ידעתי איך לעקוף אותו, אבל תיארתי לעצמי שהמתקפה הכי טובה תהיה דרך ליקוקי תחת טהורים. היא כבר שמעה מכל החברות שלה מה עשיתי להן, אז מן הסתם הסתכלה עליי אחרת. משום מה, למרות שהתנהגתי כמו חזיר, היא לא הסתכלה עליי באופן שלילי. ראיתי את מבטיה והרגשתי אותם בגב שלי בכל פעם שצעדתי לידה, והם לא היו זועמים או שיפוטיים. או נגעלים, כמו פעם. הם היו אחרים. בנות זה באמת דבר כל כך מוזר.

      ד"ר ג'קיל ומיסטר HIDE

      החלטתי לפתוח פייסבוק. שמתי איזו תמונה טיפשית שלי שצולמה במצלמת רשת, משהו חצי ארטיסטי וחצי "תראו, אני לא סוטה, יש לי תמונה!". לא ממש שינה לי. התחלתי להוסיף אנשים, אפילו מלא יחצנים כאלה של מסיבות שמוסיפים את כולם, ותוך יומיים בערך היתה לי רשימה יחסית מכובדת.

      תמר ירדה עליי שהתמסחרתי והפכתי לאחד מכולם. היא צחקה בביישנות וידעתי שהיא לא באמת מתכוונת לזה, אבל מצד שני מפחדת מזה מאד. בסך הכל, הידידות החדשה שנוצרה בינינו לא היתה חדשה ומגניבה רק עבורי. גם היא פי מיליון וחצי יותר אינטליגנטית מכולם בבית הספר, יותר איכותית ויותר בוגרת. סביר שהיא תרגיש לבד, אפילו בין המון חברים. אני חושב שאיתי היא הרגישה קצת פחות לבד. "אתה הופך למפגר", היא אמרה לי פתאום. "למה אתה מתחיל להוסיף את כל הבנות בשכבה? מה הקטע של זה? אתה מנסה להיות זיין?". "על מה את מדברת, דפוקה?", שאלתי אותה. "הן הוסיפו אותי, אני אישרתי כדי שלא יתאבדו מרוב צער. זה הכל". הלוואי ויכולתי להגיד לה את האמת. אבל זה בערך הדבר האחרון שיכולתי לעשות.

      הפיתיון מוכן

      הוספתי את סיוון אחרי שהיתה לי רשימה די גדולה ומכובדת אנשים. החנונים המטומטמים שהכרתי בעבר באינטרנט עשו עבודת קודש בכך שהם הציפו לי את הוול בסרטונים משעשעים וקריאות געגועים באנגלית. בתוספת לבקשת החברות, שלחתי לה הודעה.

      "היי סיוון, זה תום. מה נשמע? האמת שרציתי להגיד לך שאת חלק ממש משמעותי מהשינוי שעשיתי. אני לא אפיל עלייך יותר מדי אחריות כי זה בטח ממש יביך אותך, אבל אני רוצה שתדעי שסביר להניח שבלעדייך לא הייתי קולט את העובדה שנראיתי כל כך גרוע, ועובד על שינוי חיובי. אז אני חייב לך תודה ענקית, הכל די בזכותך. את סוג של מלאך". לא באמת חשבתי שהיא מלאך. חשבתי שהיא מפלצת. מפלצת יפהפייה, כן? אבל מפלצת.

      חיכיתי לתשובה שלה. הלב שלי דפק בטירוף. הידיים שלי רעדו. ברחתי מהמחשב ולא האמנתי למה שעשיתי. שכבתי במיטה עם הפנים בתוך הכרית, רועד כולי בתגובה למה שקרה עכשיו. הזעתי. הבטן שלי התחילה להתהפך ולכאוב. פתאום שמעתי צליל קבלת מייל מהמחשב. רצתי כאחוז דיבוק לשם, רועד ומיוזע. היא אישרה אותי ושלחה לי הודעה, הודעה מלאה בחיוכים ו"אין בעד מה, בסך הכל זו יוזמה שלך, וממש כל הכבוד לך... רואים תוצאות אדירות". היא באמת חושבת שהיא מלאך, הפסיכופטית הזו. אני לא מאמין שזה עובד לי.