פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      המושך בחוטים

      דולב פרנקל התחיל לנגן כבר בגיל 10, ועכשיו הוא כבר מספר על השיגיו כאילו היה בן 69. אה, והוא מחפש גרופיות

      אני:

      דולב פרנקל

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      הראשון שמגיע אלינו בלי להקה, מזל טוב! (צילום: תמונות גולשים)

      סגנון:

      רוק

      פעיל מאז:

      בגדול מגיל 10. באופן רציני יותר מגיל 16-17

      שואב השראה מ:

      לד זפלין, פינק פלויד, ACDC, נירוונה, אלטר ברידג', דרים ת'יאטר וכל כך הרבה אחרים נוספים ומעולים. פשוט לא רוצה לשכוח עוד, אז חבל להמשיך

      ככה התחלתי:

      זה התחיל כשלמדתי מה זה מראה. אבל אם לוקחים את זה למובן יותר פסיכולוגי: הכרתי את היכולת המוזיקלית שלי, אם ניתן לקרוא לזה ככה, כבר כילד קטן. מאז ומתמיד אהבתי צלילים ואהבתי את היכולת ליצור בלי קשר. כנראה שהשילוב הזה הפך במהרה למתכון מנצח. הייתי ילד די ביישן ושונה מאד ממה שאני כיום. למדתי לנגן בחצוצרה ולמעשה הייתי די טוב.

      אבל אחרי שנה של אימונים והכרה בלעדית עם התווים הבנתי שאני אוהב את זה. עם הזמן למדתי לבטא את עצמי קצת יותר טוב והשירים התגבשו אחרת. עם העלייה לתיכון, ידעתי שאני לא הולך להיות בלתי נראה, אפילו ההפך. אני הולך להיות שם הכי שיש, ובגדול. עם הזמן ידעתי שאני צריך להקה.

      ובאמת ככה נוצרה לה הלהקה שלי "פרוייקט זמני", שאני תמיד אשמור להם חסד נעורים. והתקופה איתם הייתה לאחת המאושרות בחיי. הם כולם היו ממש מדהימים ולכל אחד יש פוטנציאל להפוך לאייקון בולט במוזיקה הישראלית. אחרי הפירוק ידעתי שאסור לוותר, ועבדתי על עצמי כמה שיותר. אחרי בית הספר יצאתי במסע למימוש עצמי של ממש, מסע צלב מחרף נפש! טוב נו, זה פחות דרמטי. אבל החלטתי שאני לוקח את הגיטרה האקוסטית שלי ואת מיטב החומרים שלי ויוצא להופיע. לא בשביל כסף, אלא בשביל הנפש

      חוויות מאולפן ההקלטות או במות המועדונים:

      בגדול רוב חווית האולפנים שלי מגיעה מביתו של אלון פרץ, שותפי ללהקה הקודמת. לבחור הזה יש גם סוג של אולפן ביתי ממש בחדר. ואותו חדר ובכלל אותו בית הפך לבית בשבילי. הוא הכניס אותי לאולפן ויחד אני זוכר איך היינו יושבים שעות ומנסים להקליט. זה בעצם הניצוץ במוזיקה. הייתי רוצה כמובן להקליט יותר, וזה בהחלט יקרה

      יש כבר סיפורי גרופיות? אם יש, ספר:

      האמת היא שאני אף פעם לא אוהב להתלהב בעצמי. אני פשוט לא חושב שאני כמו שאנשים עושים ממני... אבל כן, יש מדי פעם יציאות מצחיקות. למשל שאיזו אחת מוסיפה אותי בפייסבוק פתאום ומתחילה לדבר איתי, ואיכשהו זה מגיע לזה שהיא שמעה אותי פה ושם ושאני שר מהמם וכו'. זה מאד מחמיא, אבל בינתיים אני לא מאמין שהתגובות האלו מוצדקות לגמרי. אני עדיין שמח ממש שיש תגובות חיוביות ואני יותר ממזמין את הגרופיות האלה לבוא ולהגיד לי שהן אהבו או לא אהבו דברים! מי יודע, אולי יצא מזה משהו! נו, אם אני רוצה להיות רוקסטאר, צריך קצת לחלום כמו אחד, לא?

      אני בעוד חמש שנים, שאיפות לעתיד:

      אני בעוד חמש שנים אהיה אחרי צבא, בשל לבמות הגדולות בארץ והלוואי בעולם. איתי תהיה להקה בנויה ומצוינת שאותה אבחר בקפידה. אני מקווה שאהיה אחרי אלבום שני או שלישי ושהם ינחלו הצלחה. בכלל אני מקווה שאמשיך לרשום דברים שאני מאמין בהם ושאנשים יתחברו אליהם. ואם לא, אני עדיין אסתפק באיזו הופעה אקוסטית נחמדה באיזה בר קטנטן עם אותם אנשים מדהימים (ואפשרי כמה חדשים) שפשוט יהיו שם, יחייכו, וימחאו כפיים בסוף. זה הכול

      מה כיף בלהיות אמן צעיר:

      כיף שאתה מרגיש צעיר. כיף שאין יותר מדי דאגות על הראש. זה כיף שאתה לא חושב שהחלומות שלך מבוזבזים! שאתה יכול לחיות את החלום! אין דבר מדהים מזה

      ומה לא:

      בכל זאת להקות צעירות לא נתפסות כמשהו רציני, אלא כחבורת ילדים יהירים בלי משמעת. ואני דווקא חושב שזה לא נכון בכלל, הרי כל היופי במוזיקה "צעירה" היא שהיא בועטת ונותנת ביטוי שונה מחוץ למסגרות שאותן הכתיבו קודמינו. זו המוזיקה בעיניי! אינדיבידואליות לכל אדם

      יש אלבום? אם לא, מתי?

      יש מספיק חומרים לאפילו 5 אלבומים. מה שצריך זה באמת לעבד את החומרים ממש טוב. ולהשתפר ולהשתפשף. אני מקווה שהאלבום יצא בקרוב למרות שזה לא בוער לי. אני פשוט רוצה לצאת לעולם כבר. לראות אם יש לי מה שדרוש בשביל לכבוש

      מופיע בקרוב:

      אני מנסה כרגע לקפוץ לכל ערב פתוח שיש. חוץ מזה אני חייב לשתף אתכם במחווה מקסימה. סיימתי תיכון לפני שנה ובית ספר בן גוריון בפתח תקווה לא שכח אותי. אחרי שנתיים בהן הופעתי באופן קבוע בהפנינג חנוכה הם הציעו לי גם השנה להגיע. וכמובן שנעניתי בחיוב. בכלל כל מי שרוצה שאני אופיע או שיש לו מה להציע לי, רק תודיעו אני סביר להניח אקפוץ על זה!