פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      משבר זהות

      יערה האתאיסטית לא מבינה למה בספח תעודת הזהות שלה כתוב "יהודייה". למה אף אחד לא שואל אותה?

      לפני כמה ימים, כשחזרתי מביה"ס בשעה לא-הגיונית-בעליל ופתחתי את תיבת הדואר, נדהמתי לגלות שקיבלתי מכתב. והפעם לא כזה מ"דואר ישראל" המודיע על חבילה מאיביי, אלא ממשרד הפנים. בתור האדם החרדתי שאני, מיד נלחצתי. תהיתי מה יש במכתב, האם רוצים לבטל לי את האזרחות כי הקמיצה שלי קצרה מדי לטעמו של אלי ישי? או שמא רוצים לגרש אותי מהארץ, אם כבר מגרשים עובדים זרים שהמדינה ייבאה? נשמתי עמוק, ופתחתי המכתב. "ברכותינו," נכתב שם, ואני תהיתי האם זו הסחת דעת מחוכמת מהנושא שהוא ללא ספק הגלייתי מהארץ. "הגעת לגיל 16. הינך זכאית לקבלת תעודת זהות ראשונה".

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      רגע, מי היה הנרקומן שהמציא את המושג סוויט סיקסטין? (אילוסטרציות: Shutterstock)

      "נעשתה פה טעות חמורה!" צווחתי, "נשארה לי עוד חצי שנה עד יום ההולדת ה-16 שלי!", אבל לא היה אף אחד שישמע (או שדווקא כן היה. אני די בטוחה שמישהו מצותת לי כרגע מהשב"כ). המשכתי לקרוא את המכתב המלחיץ שהודיע לי מי אני, מה אני, איך אני ועוד כל מיני פרטים ביורוקרטיים חסרי משמעות. הסעיפים, שכללו ביניהם את מספר תעודת הזהות, שמי הפרטי ושם המשפחה, מולאו מבעוד מועד, כאילו מוסרים לי את העובדה – תחתמי וזהו.

      בתור אחת שעד לפני רגע קט הייתה בטוחה שעליה לומר שלום לכל מכריה ולהגר לאינדונזיה, לא השתהיתי והחלטתי לחתום מיד. ואז נחו עיניי על סעיף קטנטן, כאילו מתחבא בין בליל המילים, שמולא מראש באותיות דפוס שחורות – סעיף הדת.

      מסתבר שמשרד הפנים החליט שאני יהודיה גם בדתי, ולא טרח לשאול אותי לדעתי. הלא אם נולדתי בארץ ישראל, והלאום שלי יהודי – אין שום עוררין על כך שאני יהודיה גם בדתי. אז כן, אני יהודיה מבחינה אתנית. זה בטוח ומקובל. אך מעולם לא הייתי יהודיה בדתי, מעולם לא הצהרתי שאני יהודיה, ומעולם לא התיימרתי להיות יהודיה. אם כך, מדוע הממסד יוצא מנקודת ההנחה המוטעית שאני אכן מאמינה יהודיה? אני אתאיסטית בכל רמ"ח איברי, ולא מקובל עליי שמישהו ייטען אחרת.

      בדיוק כפי שאם היו רושמים במקום "יערה" בסעיף השם הפרטי "קורדובה השלישית" הייתי דואגת לשנות את זה – בעיקר מאחר וזה לא השם שלי – כך אני אמורה לטפל בכל סעיף שגוי בטופס. אם כך, התחלתי במחקר כולל שמטרתו לגלות כיצד אני יכולה להפוך את הטעות המצערת, שיוכי לדת היהודית, לרישום קטנטן – "חסרת דת".

      דיפולט (יח"צ , פסטיבל הקולנוע ירושלים)
      אנחנו נגלה לך מי את. את יערה, ואת יהודייה. מה, לא? (אילוסטרציה: מערכת וואלה!)

      ולהלן הממצאים. עליי להגיע, עם שני (לא אחד, שניים) הוריי למשרד הפנים עצמו (כלומר, להיות שם באופן פיזי), למלא מספר בלתי מבוטל של טפסים חסרי פשר, ובנוסף, למלא טפסים לתעודת הזהות. נשמע מסורבל, אך לא משהו שאיני יכולה לעמוד בו. אממה - ממחקר קצר נוסף התגלו בפניי עובדות אחרות. מסתבר שבגלל מיעוט הבקשות, פקידי משרד הפנים לא רגילים לבקשות שינוי דת מ"יהודי" ל"חסר דת", ועל כן ההליך הופך לארוך, מייגע ומתיש, שלפעמים צורך הרבה אסרטיביות דוגמת: "תן לי לדבר עם המנהל שלך!" וכיו"ב.

      האם אני באמת אעבור את מסע האימים הנורא הזה בין שבעת מדורי הגיהינום (או- משרד הפנים) רק על מנת שברישומים הפורמליים של מדינת ישראל אני לא אחשב כיהודיה? הרי סעיף הדת אפילו לא מופיע בתעודת הזהות האמיתית! סביר להניח שלא. סביר להניח שאהיה עצלנית מדי ופשוט אתמרמר לי בשקט. אך העובדה הזאת מרתיחה אותי. מדוע זה צריך להיות עדי כדי כך מסובך להפוך ממשהו שאני לא, למשהו שאני כן, באופן רשמי במדינת ישראל?

      מי נתן למדינת ישראל את הזכות לקבוע דברים הקשורים אך ורק בהלך הרוח שלי, בדעתי או בהשקפת עולמי, ולרשום על כך במסמך רשמי בלי לומר לי מאום?

      אילוסטרציה: בר מצווה (ShutterStock , שטרסטוק)
      מי החליט ולמה?

      את הדת שלי אני לא הולכת לשנות באופן רשמי, בעיקר בגלל הביורוקרטיה הכלולה בכך ובסיבוך המשפטי לאחר מכן (עוד בעיה הנובעת מהאטימות הישראלית לכל מה ששונה. לדוגמא, אם ארצה אי פעם להתחתן לאחר ששיניתי את דתי ל"חסרת דת", לא אוכל לעשות זאת כי אני לא עומדת בקריטריונים הרבניים, והלא חתונה אזרחית – דבר לגיטימי לכל עניין ודעה – לא חוקית בישראל). אני לא בטוחה שההחלטה שלי נכונה, אבל מנקודת המבט העכשווית שלי זה נראה עקר למדי לעבור את הסבל שצורך שינוי (מזערי, יש לומר) מסוג זה. לעומת זאת, אני קוראת לביטול ההחלטה השרירותית על הדת שלי. רבאק, תנו לי להיות מה שאני. ככה זה צריך להיות.