פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מלנכוליה אהובתי

      עומר עמנואל מכורה למלנכוליה, חיה אותה ונושמת אותה. וגם אתם, תודו בזה. נו, תודו בזה. מודים?

      אני אף פעם לא אשכח את הפעם הראשונה בה בכיתי למשמע שיר. הייתי בת 11, ילדה קטנה וממורמרת שחושבת שהחיים שלה אומללים בצורה יוצאת דופן. ישבתי בחדר מול המחשב ושמתי את השיר "לפעמים" של היהודים. הקשבתי בשקט למילים. הקול של תום פטרובר קרע לי את הלב, כשלפתע פרצתי בבכי תמרורים משחרר. במשך שעה ישבתי בוכייה והאזנתי לשיר בלופים. לא רציתי להפסיק להקשיב לשיר, אפילו שהוא גרם לי לבכות. לא רציתי להודות בזה, אבל נהניתי. באותו יום חוויתי לראשונה בחיי תחושה מוזרה שלא ידעתי איך לקרוא לה בשם.

      על הדיכאון

      מלנכוליה היא תופעה מוכרת שכולנו חווים לעתים, במיוחד בעונות האלה של השנה, כשמחשיך מוקדם וקריר בחוץ. רבים מהאנשים אפילו מחכים לחורף מפני שהם נהנים מהתחושה העגמומית שנלווית אליו. כולנו מכירים את המחשבות האלה על כמה מריר-מתוק יהיה להתכרבל מתחת לפוך מול סרט צ'יזי בטלוויזיה בעודנו מבזבזים טישו ומקללים את אלוהים על זה שלא נתן לנו בן זוג החורף הזה (טוב, סביר להניח שהמשפט הזה מתייחס רק לבחורות שבינינו).

      מאז אותו היום בו בכיתי לראשונה עם שיר ונהניתי מזה, התמכרתי לתחושה של גוש דמעות שעומד בגרון ולנשימה העמוקה של אחרי בכי. אימצתי לעצמי שירי בכי (למשל, Bridge over troubled water של סיימון וגרפונקל), סרטי בכי (למשל, היומן), טיולים בגשם, רביצה על הספה תוך כדי בהייה בשמיים מחשיכים דרך החלון, ובעקרון אימצתי לעצמי כל מה שמעורר בי תחושה של עצב מתוק שמלווה בתחושת פואטיקה. מלאתי מחברות רבות בהרהורים, הגיגים וטקסטים מיוסרים. ונהניתי מזה.

      בוהו בוהווווו בוהוווווווו

      השאלה הנשאלת היא, למה כל כך קל להתמכר לתחושת מלנכוליה? מצד אחד אנחנו מחפשים כל הזמן להיות אנשים שמחים ומאושרים, ומצד שני אנחנו מזריקים לעצמנו לורידים שירים דכאוניים, סרטים דרמטיים וטריגרים נוספים על מנת לפתוח לעצמנו את הברזים. גם האופטימיים שבינינו נהנים מהתחושה הזו.

      אם להתעלם מהפואטיקה שבעניין, נשארת לנו בעצם ערימה של רחמים עצמיים, קיטש, קלישאות וזיוני שכל, שאני לפחות מנסה להימנע מהם, בתור הבחורה הסופר מגניבה שאני משתדלת להיות. אבל אין מה לעשות, בסך הכל אין ולא יהיה כמו לשבת עם סיגריה ואף מנוזל על המדרגות בספסל ולרחם על עצמי. חמי רודנר ידע על מה הוא מדבר. מלנכוליה, את אהובתי.