פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      כמו בלוג, אבל מודפס

      כדי שחלילה לא יגידו שאנחנו לא מחנכים אתכם לתפארת מדינת ישראל, קבלו פרק ראשון של "הקוסם" מאת מייקל סקוט

      מאנגלית: סיוון מדר

      הוצאת כתר

      הספר "הקוסם" הוא הכרך השני בסדרת "הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות".

      פרק ראשון

      המכירה הפומבית למטרות צדקה התחילה הרבה אחרי חצות, בתום ארוחת הערב החגיגית. השעה הייתה כמעט ארבע לפנות בוקר, ורק אז התקרבה המכירה לסיומה. מאחורי הכרוז המפורסם – כוכב קולנוע ששיחק שנים רבות את ג'יימס בונד – נפרש מסך דיגיטלי, שהראה שהסכום הכולל עולה על מיליון אירו.
      "פריט מס' 210: זוג מס?כות ק?ב?ו?קי יפניות מתחילת המאה התשע עשרה."
      גל של התרגשות חלף בקהל הגדול. מס?כות הק?ב?ו?קי, שהיו משובצות בשברי אבן ירקן טהורה, היו גולת הכותרת של המכירה וצפויות לגייס חצי מיליון אירו.
      הגבר הגבוה והצנום בעל השיער הקצוץ, הלבן כשלג, שניצב בקצה החדר היה מוכן לשלם עבורן סכום כפול.
      ניקו?לו? מ?קיא?ב?ל?י עמד במרחק מה משאר הקהל, זרועותיו שלובות לו על חזהו, נזהר לא לקמט את החליפה שלבש – טוקסידו עשוי משי שחור שתפר לו לפי מידתו חייט מרחוב ס?ו?יל רו?או? היוקרתי בלונדון. זוג עיניים אפורות כעופרת סקרו את שאר המשתתפים במכירה, ניתחו אותם וביקשו לעמוד על טיבן. רק חמישה מהם הדאיגו אותו: שני אספנים פרטיים כמוהו, צאצא זוטר של משפחת מלוכה מאירופה, שחקן קולנוע אמריקני שפעם היה מפורסם וסוחר עתיקות קנדי. שאר האנשים בקהל היו עייפים, בזבזו כבר את התקציב שלהם, או פשוט לא התלהבו לרכוש את המסכות, שמראיהן עורר אי שקט.
      מקיאבלי אהב מס?כות מכל הסוגים. הוא אסף מס?כות זה שנים רבות, והשתוקק לרכוש את הצמד הזה כדי להשלים את אוסף תלבושות התיאטרון היפני שלו. המס?כות האלה עמדו למכירה בפעם האחרונה בשנת 1898 בווינה, והנסיך הרוסי לבית רומנוב הציע אז סכום גבוה יותר. מקיאבלי המתין בסבלנות; המס?כות יעמדו שוב למכירה כשהנסיך וצאצאיו ימותו. מקיאבלי ידע שכאשר יקרה הדבר, הוא יוכל עדיין לרכוש אותן; זהו אחד היתרונות של חיי אלמוות.
      "נתחיל את המכירה במאה אלף אירו."
      מקיאבלי נשא את עיניו, קלט את מבטו של הכרוז והנהן.
      הכרוז ציפה ממנו להציע מחיר והנהן בחזרה. "יש לי הצעה של מאה אלף אירו ממסייה מקיאבלי, אחד התומכים הנדיבים ביותר של ארגון הצדקה הזה."
      מחיאות כפיים ספורות נשמעו ברחבי החדר, וכמה אנשים הסתובבו כדי להביט בו ולהרים את כוסותיהם. ניקולו הגיב על כך בחיוך מנומס.
      "האם אני שומע מאה ועשרה אלף?" שאל הכרוז. אחד האספנים הפרטיים הרים מעט את ידו.
      "מאה ועשרים?" הכרוז הביט שוב במקיאבלי, והלה הנהן מיד.
      ההצעות זרמו, ותוך שלוש דקות הגיע המחיר למאתיים וחמישים אלף אירו. נותרו רק שלושה מתחרים רציניים: מקיאבלי, השחקן האמריקני והסוחר הקנדי.
      שפתיו הדקות של מקיאבלי התעקלו בחיוך נדיר: בעוד רגע עומדת סבלנותו להשתלם, והמס?כות יהיו בידו. חיוכו נמוג כאשר הרגיש שהטלפון הסלולרי שלו רוטט בשקט בכיסו האחורי. לרגע אחד התפתה להתעלם ממנו; הוא הורה לצוות שלו במפורש לא להפריע לו, אלא אם כן מדובר במקרה חירום. הוא ידע שהם מפחדים ממנו ולא יעזו להתקשר בשל דבר של מה בכך. הוא שלף מכיסו את מכשיר הטלפון הדקיק והביט בו.
      תמונה של חרב הבהבה על צג ה-LCD הגדול.
      חיוכו של מקיאבלי נמוג כליל. באותו רגע הבין שלא יעלה בידו לרכוש את מס?כות הקבוקי במאה הנוכחית. הוא הסתובב, יצא מן החדר והצמיד את הטלפון לאוזנו. מאחוריו שמע את הכרוז מכה על הדוכן בפטישו: "נמכר. תמורת מאתיים שישים אלף אירו..."
      "אני כאן," אמר מקיאבלי באיטלקית, שפת נעוריו.
      הקו פצפץ ונקטע, ואז ענה לו מישהו באותה שפה, במבטא אנגלי, בניב שלא נשמע באירופה כבר למעלה מארבע מאות שנה: "אני זקוק לעזרתך."
      האיש מעברו השני של הקו לא הזדהה – לא היה כל צורך בכך; מקיאבלי ידע שזהו קולו של הקוסם בן האלמוות דוקטור ג'ון ד?י, אחד האנשים רבי העוצמה והמסוכנים ביותר בעולם.
      ניקולו מקיאבלי יצא מבית המלון הקטן אל כיכר ט?ר?ט?ר הרחבה, המרוצפת באבנים מעוגלות, ונעצר לשאוף את אוויר הלילה הקריר. "מה אוכל לעשות למענך?" שאל בזהירות. הוא תיעב את ד?י וידע שרגש התיעוב הוא הדדי, אבל שניהם שירתו את האשמנים הקדמונים ולכן נאלצו לשתף פעולה לאורך הדורות. מקיאבלי גם קינא קצת בד?י משום שהיה צעיר ממנו – וגם נראה כך. מקיאבלי נולד בפירנצה בשנת 1469, ולפיכך היה זקן מן הקוסם האנגלי בחמישים ושמונה שנים. על פי רשומות ההיסטוריונים הוא מת בדיוק באותה שנה שבה נולד ד?י, 1527.
      "פל?מ?ל חזר לפריז."
      מקיאבלי הזדקף. "מתי?"
      "ממש עכשיו. הוא עבר דרך שער ל?יי. אין לי מושג לאן מוליך השער. ס?ק?ת?ך נמצאת איתו..."
      שפתיו של מקיאבלי התעוותו בחיוך מאיים. בפעם האחרונה שראה את הלוחמת היא דחפה אותו דרך דלת. הדלת הייתה סגורה, ובמשך שבועות רבים המשיך לשלוף קסמי עץ מחזהו ומכתפיו.
      "יש איתו גם שני ילדי אנוש. אמריקנים," קולו של ד?י ד?עך והדהד חליפות מעבר לאוקיינוס האטלנטי. "תאומים," הוסיף.
      "חזור שנית," ביקש מקיאבלי.
      "תאומים בעלי הילות טהורות צבע, כסופה וזהובה. אתה יודע מה זה אומר," נבח ד?י.
      "כן," לחש מקיאבלי. זה אומר צרות. ואז עלה צל של חיוך על שפתיו הדקות. ואולי זה אומר שטמונה כאן הזדמנות.
      רעשים סטטיים פצפצו וד?י המשיך בדבריו. "הא?ל?ה ה?ק?ט?ה עוררה את כוחות הנערה לפני שהיא עצמה ומחוז הערפילים שלה הושמדו."
      "ללא הכשרה הנערה איננה מהווה סכנה," אמר מקיאבלי בשקט, לאחר שאמד בזריזות את חומרת המצב. הוא נשם נשימה עמוקה והוסיף: "אולי רק לעצמה ולאנשים שסביבה."
      "פלמל לקח את הנערה לאו?ה?יי ומכשפת עין דור לימדה אותה את קסם האוויר."
      "אין לי ספק שניסית לעצור אותם?" בקולו של מקיאבלי נשמעה נימה משועשעת.
      "ניסיתי ונכשלתי," הודה ד?י במרירות. "לנערה יש ידע, אבל אין לה הכשרה."
      "מה אתה רוצה שאעשה?" שאל מקיאבלי בזהירות, אם כי במוחו עלתה כבר השערה מבוססת למדי.
      "תמצא את פלמל והתאומים," דרש ד?י. "תתפוס אותם. תהרוג את סק?ת?ך, אם תוכל. אני יוצא עכשיו מאוהיי, אבל ייקח לי ארבע עשרה או חמש עשרה שעות להגיע לפריז."
      "מה קרה לשער הל?יי?" תהה מקיאבלי בקול. אם יש שער ל?יי בין אוהיי לפריז, למה ד?י לא יכול...?
      "מכשפת עין דור הרסה אותו," סינן ד?י בזעם, "והיא כמעט הרגה גם אותי. במזל הצלחתי להיחלץ עם כמה חתכים ושריטות," הוסיף, ואז סיים את השיחה בלי לומר שלום.
      ניקולו מקיאבלי סגר את מכשיר הטלפון בזהירות והכה בו בקלילות על שפתו התחתונה. משום מה לא נראה לו שד?י נחלץ בזכות המזל – אילו רצתה מכשפת עין דור במותו, אפילו דוקטור ד?י האגדי לא היה מצליח להימלט ממנה. מקיאבלי הסתובב וחצה את הכיכר, עד שהגיע למכוניתו ולנהגו שהמתין לו בסבלנות. אם פלמל, סק?ת?ך והתאומים האמריקנים הגיעו לפריז דרך שער ל?יי, יש רק מקומות מעטים בעיר שמהם הם עשויים להגיח. לא יהיה קשה במיוחד למצוא ולתפוס אותם.
      ואם יעלה בידו לתפוס אותם הלילה, יישאר לו מספיק זמן לטפל בהם לפני שיגיע ד?י.
      מקיאבלי חייך; הוא זקוק רק לכמה שעות, והם כבר יס?פרו לו כל מה שהם יודעים. בחצי המילניום שמקיאבלי בילה על כדור הארץ הוא רכש כושר שכנוע יוצא מן הכלל.