פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נאמנים בנעימים

      יערה נגד העולם, והיום - חוק הנאמנות. איך זה הגיוני שחוק כזה נחשב לגיטימי בכלל, ואף אחד לא מבין שהוא לא דמוקרטי?

      מדינות רבות בעולם המערבי, הדמוקרטי והנאור דורשות הצהרות נאמנות למדינה, לחוקים, להיסטוריה ולרעיונות הכלליים המנחים אותן מכל מתאזרח. זה לגיטימי לחלוטין. אדם שרוצה להשתקע במדינה, לעניות דעתי, צריך להסכים על הבסיס העקרוני שלה – על השוויון, החופש, האיסורים החוקיים כמו רצח וגניבה (ואולי אפילו להרגיש אליה רגשות חיבה למרות שלא חובה) - אחרת, מדוע ירצה האדם להפוך לאזרח במדינה?

      אבל צרפת לא מבקשת מהמתאזרחים להצהיר על היותה מדינה נוצרית. בריטניה בזמנו לא ביקשה מאף אחד הצהרה על היותה מדינה אימפריאליסטית (ולא הודיעה שמי שלא תומך בשלטון הכיבוש באירלנד לא יכול לקבל אזרחות). ארה"ב מעולם לא דרשה מאנשים להצהיר שהיא מדינה המושתתת על עקרונות קפיטליסטיים, ושוודיה לא מבקשת הצהרה על היותה המדינה-הכי-טובה-בעולם-אברררר-עדדדד-הקברררר!!!!!11111ןןן6עכיעיע.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      כאילו, תראו מה יש בשוודיה. תראו את הדבר הזה

      דמוקרטיה? ממממ, לא ממש

      ישראל כבר מזמן הוכיחה שהיא לא חלק מהעולם המערבי, הדמוקרטי והנאור. כבר שנים רבות שהמדינה עוברת התדרדרות מוסרית, ואחד משיאיה הוא עלייתה של מפלגה פאשיסטית לכל דבר – ישראל ביתנו – לקואליציה, ועוד עם 15 מנדטים. זה עבר דרך חוק הנכבה שפוגע קשות בזכויות האדם הבסיסיות לחופש ביטוי, ממשיך דרך קמפיינים מזעזעים כנגד עובדים זרים (וכמובן שבעד גירושם ההולך והקרב), ועכשיו חוק הצהרת הנאמנות שמבוסס על טענותיו של חבוב אחד שנאסר עליו (ממניעים דמוקרטיים, כי הוא פגע בה) להיבחר לכנסת – הרב כהנא. כשמדינה מצד אחד מחרימה מפלגה מאחר והיא פוגעת בערכי הדמוקרטיה, ומהעבר השני מעבירה חוקים שאותה מפלגה דרשה להעלות לשולחן הדיונים, משהו פה מסריח.

      הטענה שמעלים רבים מהאנשים איתם התווכחתי בנושא, היא העובדה שבכל מדינה אחרת דורשים הצהרת נאמנות, גם כן, לפני שמקבלים אזרחות. זה נכון. לעומת זאת, הצהרת הנאמנות בישראל עומדת להיות שונה. היא לא דורשת אך ורק הסכמה עם חוקי המדינה, היא מתארת פה סוג מסויים של מדינה – מדינה יהודית. השאלה לגבי מדינה יהודית היא שאלה סקטוריאלית, שאלה מפלגתית לכל דבר. ישנן השקפות עולם רבות בנושא, בתוך ישראל ומחוצה לה. השאלה לגבי מה אתם חושבים, מה אני חושבת, מה הגננת של אחיכם הקטן חושבת או מה ראש הממשלה חושב – לא רלוונטית. במדינה דמוקרטית מתוקנת, אדם אמור לחשוב בשביל עצמו. אמור לפתח דעה משל עצמו, בלי שהפרלמנט יכתיב לו אותה. כשהשלטון דורש ממך להצהיר שאתה מסכים עם אידיאולוגיה מסויימת, ורק כך תוכל לקבל על עצמך את עול האזרחות – המדינה איננה דמוקרטית.

      אביגדור ליברמן (רויטרס)
      מותר לפתח דעה משלנו?

      שאלת המדינה היהודית היא שאלה עליה חלוקות הדעות (גם על השאלה – מהי בדיוק אותה מדינה יהודית, וגם על השאלה האם היא צריכה להיות, בכלל, מוגדרת כך), ולכן אין כל היגיון בהצהרה אותה ליברמן דורש. יותר מחוסר ההיגיון, ההסכמה עם חוק שכזה תוביל לשבירה, בהדרגתיות חולנית, של זכויות האדם במדינה ה"דמוקרטית" האהובה עלינו. ואט-אט, בלי שנשים לב, נהפוך למדינה גזענית ופאשיסטית עם השלטון הרקוב ביותר – שלטון שמגדיר עצמו כדמוקרטי לכל דבר, אך רומס ופוגע בזכויות האזרחים וזכויות האדם הבסיסיות של כל הנתינים.

      אדם שאיננו יהודי ודורשים ממנו להצהיר שהמדינה היא מדינה יהודית, רואה זאת באופן של הפרת שוויון. ואיך זו יכולה להיות מדינת יהודים בלבד, במיוחד אחרי מה שהיהודים עברו? הרי המדינה התחילה כמדינת פליטים לכל עניין. הצעת החוק הזו מערערת את היסודות הרעועים מלכתחילה של ישראל כמדינה דמוקרטית, כשהיא מנציחה מעגל אפליה ומעמדות חברתיים, וגורמת להעמקת הפערים החברתיים המנטאליים, בעודה נוגסת בתודעה של כולנו ומבליטה את ההבדלים בינינו לבין אחינו ובני דודינו.

      כולם שונאים אותנו

      מוכרים לנו לוקשים ואנחנו קונים אותם ומבקשים תוספת. אנחנו לא חייבים לשנוא את השונה מאיתנו. אנחנו לא חייבים לצהול ולשמוח כשאנחנו רואים ג'יפ דורס ילד ערבי, רק בגלל שהוא ערבי.
      אנחנו לא צריכים לסגור עצמנו בתוך חומת ברזל ולהתעלם מכל מי שסביבנו. כשהעולם מבקר את מעשינו אנחנו קופצים וצורחים – אנטישמים. אבל האם ייתכן, האם יש סיכוי קטנטן, שאנחנו אלה שפוגעים ומפלים ולא רק המדינות שסביבנו?

      פתיחת שנת הלימודים בבית הספר ביאליק-רוגוזין ספטמבר 2010 (אורי לנץ)
      אולי גם אנחנו פוגעים?