פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שואת הארמנים

      יערה ליברמן כליף צפתה באירוויזיון והבינה דבר או שניים על החיים. וכפי שאמרו היוונים - הופה?

      כמו בכל שנה, נקרה בדרכי האירוע הכי משמח ומלהיב באירופה – האירוויזיון. עשרות גייז חמודים מקפצצים להם בשמלות ורדרדות ומנצנצות לשירי אייטיז שנס ליחם, שרים ומתלהבים; מה יכול להיות טוב מזה? התשובה היא, כמובן, כלום.

      השנה החלטתי לשכלל את מערכת הצפייה הנצחית והזמנתי את החברות לערב של צחוק והנאה. בתור חובבת סקנדינביה מושבעת עודדתי כל פעם שהוזכרה המילה "אוסלו" או נאמר "גוד קוואל" חלוש, וגמרתי בלבי לצווח בעדם של החברים מהארצות הנורדיות. וכרגיל, כגודל הציפייה – גודל האכזבה. השירים הטובים ביותר היו אלה של מולדובה, יוון, תורכיה והזוכה הגדולה – גרמניה. אוך, גרמניה, גרמניה. לנה מאייר-לאנדרוט, אני רוצה אותך כאן עכשיו לשיר לידי את השיר הזה. בואי, כרטיס הטיסה עליי, רק תשירי ולעולם אל תחדלי!

      ספרדי כפול

      חוץ מהשירים האלה, הכל הרגיש יותר מדי בינוני, אפילו לאירוויזיון. כמובן שבלארוס הפציצו עם תחפושות פרפרים ענקיות שלוו בתסרוקת בלונדינית עם כמויות של מייצב שיער שהיו יכולות לבנות את האיטי מחדש, וארמניה הפציצו עם שיר עלוב בתוספת ציצים ענקיים, אבל היו הרבה יותר מדי בלדות שקטות ופחות מדי התלהבות הומואית להפליא שגורמת לך לשמוח ולירות בעצמך בו זמנית – זה מה שאנחנו מחפשים באירוויזיון, לא את סקעת מזייף (והו, כמה הוא זייף).

      לא זכינו. לא זכינו לא בגלל שהראל סקעת זייף את כל הסוף של השיר, או בגלל שהשיר שלנו היה גרוע ושואתי אפילו יותר מזה של רוסיה (משמע: שואתי נורא), אלא בגלל שאירופה אנטישמית. ובכן, בערב האירוויזיון העולם מתחלק לשני חלקים: אלה שנותנים לישראל יותר מ-5 נקודות, הלא הם "הטובים", ו"הרעים" – אלה שנתנו פחות – האנטישמים להם מגיע עונש מוות בסקילה וייסורים, אם אפשר.

      כשאבא שלי מסנן מהצד "חבורת נאצים" בכל פעם שעוברים מדינה וישראל לא הוזכרה ברשימת הניקוד, אני גוללתי בראשי את כל השירים. כל המדינות האהובות עליי (דנמרק, נורווגיה, איסלנד, בריטניה, אירלנד) החליטו להרוג אותי מבפנים וביצעו את השירים הכי גרועים בהיסטוריית האירוויזיון (ועם כל הכבוד, אבבא היו באירוויזיון), ואפילו לספרדי החמוד נתנו לבצע את השיר מחדש בגלל שמישהו מהקהל הצליח להתחמק מידיהם המסוקסות של השומרים הנורווגים ולעלות לבמה (!) באמצע ההופעה.

      הראל סקעת, תראה מה עשית

      אוף, לא זכינו. שנה הבאה לא יגיעו להולי-לנד שלנו המון בלונדיניים אירופאים. אבל, הכל פוליטיקה! אם אחת השכנות שלנו הייתה באירוויזיון היינו בטוח זוכים! ערב הסעודית הייתה מצביעה לנו, אני נשבעת!

      לפני שאני מסכמת את הערב הנהדר הזה, אני חייבת לומר שאני רוצה לאמץ את המנחה הנורווגי, אריק, למרות שגילו כפול מגילי. יותר מזה, אני לא מסוגלת להפסיק לשמוע את השיר הגרמני, פשוט לא מסוגלת, ואני שונאת את התחרות הנוראית הזאת בגלל זה.

      לנה, הו לנה

      ועכשיו, אחרי שהוצאתי הכל מהמערכת שלי, אני יכולה לסכם את האירוע, לפחות מבחינת הטינאייג'ר הישראלי: ווי לאב הראל סקעת (אנד ווי לאב ציצים פרום ארמניה). ומבחינתי... מי יכול לקנות לי כרטיס טיסה לגרמניה?