פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פאק דה סיסטם

      כל הזמן מאשימים אותנו שאנחנו דפוקים ומופרעים, אבל איך לא נהיה, כשככה מתייחסים אלינו? סער גיט זורק שולחנות

      אומרים כל הזמן שהנוער דפוק. שהוא מרביץ למורות וזורק עליהן כיסאות ושיש לו בעיות. על סמך כ-20 מקרים בשנה בערך, עליהם חתומים בעיקר עבריינים צעירים בפוטנציה, רבים הם הישראלים שמציירים, אחת בכמה זמן, תופעות חברתיות חמורות באותו טון דיבור שחוק ואומרים שצריך לשים את כולם על כיסאות חשמליים, או לשלול מהם אחת ולתמיד את הזכויות. הרי כמה אפשר שמורות אומללות יחטפו בוקסים לצוואר. האווירה הציבורית גורמת לנו לחשוב שבדיוק כמו ראש הממשלה הקודם שלנו, הנוער הישראלי של 2010 הוא לא פופולארי. מעטים מחמיאים לו, מעטים מתלוננים על כך שמעטים מחמיאים לו, וההתרעמות על כך שהוא ונלדיסיטי מתנגנת לה מדי שבוע בכל קונספט תקשורתי מכובד, כי לא צריך באמת להסתכל טיפה מעבר לנקודות השחורות. זה קורה כי זה מכובד ופופולארי, על סף הפופוליסטי, להשחיר אוכלוסייה שלמה בגלל כמה עבריינים משולחי רסן שלא איכפת להם מכלום חוץ מהסיגריה שלהם. העובדה שלא כולם ככה לא רלוונטית באמת בשיח הטוקבקים הישראלי. היא לא צריכה להיות כזו, כנראה, אם רשויות מקומיות מחליטות לשים בגנים ציבוריים מתקנים שעושים רעש מוזר כדי להבריח משם בני נוער.

      דור מזויין לאללה

      אבל, מספיק בכינו פה על זה שהנוער הישראלי חוטף יותר ממה שהוא צריך. מה זה בכינו, עשינו על זה פרוייקט שלם, ונראה לנו שזה מספיק. חוץ מהשוואתם של בני הנוער ליתושים, עכשיו מגיעה עוד הוכחה, חותמת וצורמת, שכל הניסיון הספק נואש הזה לתת קונטרה לאטימות נכשל כישלון חרוץ.

      בימים אלה מוגשת על שולחנה של כנסת ישראל, זאת שחוותה עוד קדנציה מפוזרת וחסרת תכלית, הצעת חוק מהפכנית. על ההצעה הזו חתומה ח"כ עינת וולף מהעבודה, שכנראה רואה ברעיון העונש הקולקטיבי משהו שצריך לטפח ומשתלבת טוב עם ההסתה הכללית נגד הנוער בישראל. בהתאם לרוח הזאת, מציעה הח"כ לבטל לאלתר את חוק זכויות התלמיד בישראל, ולהפקיר אוכלוסייה שלמה לחסדי מערכת. את זה היא מציעה לעשות תוך סימון איקס עבה על כבוד התלמיד, זכויות וזכאויות שהוא אמור לקבל מתוקף היותו נושא את הטייטל הזה ובאופן כללי, על כל המגננות בהן ראוי להיעטף. ככה, אומרת הח"כית, נחזיר את הסמכות שאבדה למורים.

      אין הרבה מה להגיד על הצעת החוק הזאת. אולי רק שהיא הופכת את המצב המתדרדר למדכא יותר. אבל במקום לדמוע עליה, נסתפק בלבקש משהו: בין תלונה לביקורת על הנוער הישראלי, נסו להעיף מבט חטוף גם על מקבילו, המחוקק הישראלי.

      חברי כנסת גונבים ואונסים, ואנחנו אלה שלא בסדר?

      אותו מחוקק ישראלי שפעם היה תלמיד שהיה שמח ליהנות מחוק שיבטיח לו את הזכויות שלו, יושב לו היום על כיסאות מרופדים בצבע חום ומעצב את המדינה שהוא עצמו חי בה. הוא בטוח עובד קשה. בין דיון קדחתני להצעת חוק לביקור ממלכתי או לטיסה בביזנס יש לו גם מזנון מפואר קומה מעליו עם שניצלים מטוגנים ונודלס. הוא מנצל כל תלוש ותלוש אליו. תגמול על קריעת התחת. לפנסיה הוא ייצא מסודר מכל כיוון, עם עיתון ואוטו שיש לו גם עכשיו והטבות שהופכות את המקצוע שלו לבון טון עם סמכות. הרבה חכ"ים ישראלים היו פה לאורך השנים. הרבה עוד יהיו. המוניטין שלהם מעוך לא פחות מזה של התלמיד הישראלי. רבים הם החכים שגם אם לא הרביצו, גנבו, ואם לא גנבו, לקחו שוחד, ואם לא זה אז אנסו (או שזה היה נשיא?) בלי רחמים ואם לא זה אז הצביעו פעמיים ועקרו את המוח של מכונת ההצבעות במליאה. יקום הח"כ שירצה לחוקק חוק נגד ההטבות שהוא עצמו מקבל, כדי להחזיר את ההרתעה לבוחר הישראלי ואת האמון שאבד.

      בואו נגרום לתלמידים עוד יותר לשנוא את המערכת

      זה לא יקרה. אותו מחוקק שגם ככה לא עושה יותר מדי איפה שהוא צריך ובמקום זה מתרכז בלהילחם בתכנית סאטירה (ח"כ כצ'לה המכובד) או להשפיל שגרירים אומללים (ח"כ דני איילון) לא מספיק מתוחכם כנראה כדי לטפל באלגנטיות בכמה חוליגנים נקודתיים שמרביצים למורות. בדיוק בגלל זה הוא מחליט לבטל חוק כמו חוק זכויות התלמיד – וזה לא שהוא כזה מעורר הערצה, סתם בסיסי בעולם דמוקרטי – במקום להיות קצת יותר יצירתיים, לצאת מהקופסה האפורה, לשבת ולחשוב איך הופכים את בתי הספר למכבדים ומכובדים יותר, איך מחזירים למורים ותלמידים מנת חשק מינימלית להגיע לבית ספר ואיך הופכים את כל המערכת לקצת יותר קלה לעיכול. מצד שני, הרבה יותר נוח לשים את הזכויות של התלמיד הישראלי בפח. ככה עושים מהפכה בחינוך בישראל.