פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שיר טיול

      אפשר להעביר את הטיול השנתי גם בכיף וגם בלי לגרום למורים להתאבד? סער גיט למען מחנכי ישראל

      "אין לכם מושג מה מצאנו אצלם", אומר מורה לחבר שלו בשיחת תה עייפה בהפסקה ומשחרר אנחה. "מה שאנחנו גילינו אנחנו זה חמישה בקבוקים. ולך תדע מה הם החביאו עוד". הטון מיואש, כאילו מדובר במצב נתון בו אין לו מה לעשות. העובדה שהוא מורה לא שינתה את התחושה המתוסכלת. רוח הנעורים – והוודקה – שחקה אותו לגמרי. "אפשר להבין אותם בסך הכל", חיזק אותו המורה השני באותה מנגינה פשרנית, כמי שמנסה לנחם אותו על הוותרנות. "הרי זה טיול אחרון. י"ב. מה נוכל לעשות להם? להשעות אותם מהטיול הבא?".

      טיולים שנתיים עבור המורה הישראלי הממוצע הם פרויקט נחוש ומחושב לאיתור אלכוהוליסטים, מתפרעים ועברייני רכוש. תמו הימים בהם מטפסים על הרים עם ג'ריקנים וחוזרים הביתה שמחים וטובי לב, בלי אירוע מביך של אורגיה בחסות וודקה באחד החדרים.

      בשבילם ובשבילנו

      כנראה שהימים האלה חלפו יחד עם אותה מעטפת תמימות צחה שאולי כבר לא מתאימה לתלמיד הישראלי של 2010, שרוצה להעריך יותר את הימים האחרונים שלו בבית ספר. לזכותו אפשר לזקוף ציון דרך: הוא הצליח לשבור את אלה שאמורים ללמד אותו. שנייה אחר כך, שווה להקדיש מחשבה נוספת אם מדובר בציון דרך – או אם זה בכלל לזכותו.

      שרשרת האירועים הביזארית שקרתה בטיולים שנתיים בחודשים האחרונים מזמינה אותנו לקבוע שורות תחתונות שסביר שלא ינחמו את מורי מערכת החינוך. הם כנראה כבר הפנימו שבעולם רווי הבירות והריגושים שאנחנו מחפשים בנואשות, יכול להיות שכבר אין מקום למשמעות שהייתה לטיול השנתי. זה יותר מלגיטימי או הגיוני, וכנראה שכל מי שמשחק במשחק הזה יצטרך להפנים את המשמעות, ולהגמיש את עצמו בהתאם למצב. כל זה עדיין לא אומר שצריך למרר למורים שלנו את החיים ולגרום להם להצטער על הרגע בו נהיו מורים.

      אפשר להשאיר את הפתטיות בצד

      אפשר לשבור גבולות, לשכוח מהכל, למצות את הרגעים הכייפים עד תום ועדיין לשמור על מצב כללי של שפיות. עם מנה קטנה ומאוזנת של מחשבה מושכלת, אין סיבה שלא נעשה את זה. שווה להיות קצת מתוחכמים ואלגנטיים, ויש סיכוי טוב שאף נצליח לשלב את כל זה עם התפרעות והתלהבות אמיתית – בדיוק כמו שצריך כשאנחנו רגע לפני הצבא, ואחרי כל הפרויקט המתסכל הזה הקרוי בית ספר. מגיע לנו, אבל יכול להיות שבדיוק באותו מינון גם מגיע למורים לא לשנוא אותנו. זה יקל עלינו, וגם יקל עליהם, ויהפוך את הכל להרבה פחות פתטי ומתלהם.


      ועל מי אתם מרחמים - עלינו או עליהם? הצביעו והשפיעו