פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לא תשנא

      נעם ניזרד לא תיתן לרוצח ולטוקבקיסטים המכוערים שמעודדים אותו להאמין שהם מנהיגים גל שנאה חדש

      אם יש משהו שאני משתדלת בכל כוחי להימנע ממנו, זה שנאת חינם. אני לא מכחישה, משהו בי מצליח להבין אנשים ששונאים אנשים אחרים בגלל דת, מוצא, או לאחרונה, גם נטייה מינית. אחרי הכול, שנאה היא הדרך הקלה להימנע מהתמודדות עם שאלות של מוסר וצדק (בטח כבר שמעתם שתחנות הצדק טוחנות לאט, ובינינו, למי בכלל יש זמן לחכות?). אבל אני לא שונאת. אני לא שונאת כי אני יודעת שהדרך הקלה היא גם תמיד הדרך הכי מסוכנת. אני לא שונאת כי באותה מידה יכולים לשנוא גם אותי כי אני יהודיה, או אישה, או מזרחית, או מי יודע מה. הרי לפעמים בכלל לא צריך סיבה לשנוא.

      לא ההומופוב האחרון

      כמו שאני מסרבת לשנוא, כך אני גם משתדלת להחזיק חזק ולא להיכנע לכל הסיסמאות שנשמעות מכל עבר על כמה שהתדרדרנו. או להיפך, על כמה שאותו רוצח עשה מצווה גדולה לאנושות כולה. אני מסרבת לתת לאותו רוצח את מחיאות הכפיים שכל אותם טוקבקיסטים מוחאים לו, במתכוון או שלא.

      האדם שירה ניסה כנראה להשיג שני דברים. הדבר הראשון, ואולי הקל יותר מבין השניים, הוא ההרג של שני הקורבנות. הדבר השני הוא פילוג בינינו, אכזבה של העם מעצמו. אז נכון, הוא לא היחיד. הרבה מהטוקבקים שרצים ברשת מוכיחים שהוא לא ההומופוב הראשון או האחרון שחי בישראל, בעודם משאירים תגובות מגוחכות של "הומועים צריחים למותת!!1".

      תסרבו לשנוא את מי ששונה מכם

      אבל אסור לנו לתת לו, או לכל שונא אחר שתומך בו, את הסיפוק שבלהצית מהומה בקרבנו. אל תתנו לו, למגיבים ולשונאים להרגיש כמו מנהיגים של גל שנאה חדש כלפי הקהילה ההומו לסבית. תנדו אותם, תצעקו שהם יחידים מבין רבים, שהרוצח הוא יוצא מהכלל, כי אתם לא שונאים, רק הוא והם. תאמינו שהשנאה שלעיתים מרימה את ראשה הכעור היא עדיין לא עניין שבשגרה, עדיין אירוע חריג.

      אז אני נעם ניזרד, ואני מסרבת לשנוא אדם ששונה ממני. אני גם מסרבת להודות שכולם שונאים את כולם, ושהעולם נהיה מקום נורא כל כך. אתם מוזמנים להצטרף אליי, כמו שאתם מוזמנים להמשיך להזדעזע מאחרים שתומכים במעשה, או אפילו לתמוך בו בעצמכם. זאת מדינה חופשית, אתם יודעים.