פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לא סופרים

      המבחן שואל למה התכוון הסופר? עדי רבין שואלת למי פאקינג אכפת. די, הרגתם אותנו עם ספרות, כזה מקצוע מיותר


      "גיבורת הסיפור מרגישה בודדה וכואבת, העולם החיצון סוגר עליה כמעין כלוב שאי אפשר לצאת ממנו". ואני שואלת – למה נראה לכם שזה אמור לעניין אותי?! מצידי שגם תחטוף שבץ מוחי, תתעלף ותמות!

      כבר כמה שנים אני מנסה לחשוב מה התועלת של המקצוע המיותר הזה, ספרות. לצערי עוד לא מצאתי שום דבר טוב מכל העסק הזה, אולי חוץ מכמה שעות שינה נוספות. מי האידיוט שהכריח אנשים תמימים, שרגילים ללמוד מקצועות אמיתיים כמו מתמטיקה, אנגלית, או פיזיקה, לשבת בכיתה ולשמוע זיוני שכל על משמעויות של סיפורים ושירים שאני חושבת שאפילו הכותבים עצמם לא חשבו עליהם כשכתבו את הסיפור.

      רבאק, די לחפור לנו

      אם אי שם במשרד החינוך חושבים שמעניין אותי לשבת ולחפור בלי סוף, עמודים על גבי עמודים, למה התכוון הסופר כשהוא אמר ש"האישה יצאה לטייל", אז הם טועים, ובגדול. כל מה שאני רואה משיעורי הספרות זה כלוב אחד ענק שממש קשה לצאת ממנו.

      ואם כבר ספרות, שלפחות יהיו סיפורים מעניינים. רבאק, אפילו ספר עם שם כמו "המאהב" מספר על רומן שנמשך בקושי רבע שעה. שלא נדבר על "העיוורת", עוד סיפור חסר פואנטה שחוץ מהמורה העיוורת שלא רואה שחצי מהכיתה כבר ממזמן בחלום החמישי אין בו שום דבר. וחכו עד שתגיעו למבחן בספרות, הדבר הכי כואב שידעה האנושות. שעה שלמה (במקרה הטוב) לכתוב ולחפור בלי לדעת אפילו על מה ולמה. פשוט שיראה כאילו אנחנו מבינים משהו (וכולם יודעים שהרבה שורות נראה כמו משהו חכם בדרך כלל).

      לפחות הטוקבקים שלכם יהיו מוצלחים


      ושלא תבינו אותי לא נכון, בתור אחת שכן קוראת ספרים מידי פעם ואפילו נהנית מהם, אני חושבת שספרים הם דבר חשוב מאוד. אבל אני בטוחה שתסכימו איתי שיש הבדל בין לקרוא ספר לבין להפוך כל משפט מסכן לחפירה של עמוד שלם על המשמעות הנסתרת שמאחורי המשפט, ואיך הגיבורה מרגישה בנוגע לזה (אם הייתי רוצה ללמוד פסיכולוגיה הייתי הולכת למגמה, תודה).

      אז במקום לחפור לנו סתם, יש דרכים הרבה יותר מועילות שאשכרה גם יגרמו לנו קצת לרצות לקרוא ספרים. מפגש עם הסופר למשל, או הקרנה של הסרט המבוסס על הספר (לפחות נבין את העלילה), או אם הבצפר ממש מתעקש שיהיה מקצוע בשם ספרות במערכת השעות שלי, שיתנו לי לשבת שעה בכיתה ולקרוא בשקט, בלי מורה שתאכל לי את הראש עם כל מיני משפטים מופלצים.

      ולסיום, עצה שלי – תקראו ספרים. זה גם כיף וגם ישפר לכם את הטוקבקים.