פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      רוצה להיות חופשי ומאושר

      למה לקרוא לזה חופש אם מפילים עלינו מיליון עבודות ומבחנים? סער גיט חש עבד

      עבודות, מבחנים ומשימות מעיקות לחופש זאת תורה מוכרת בכל החרא שקשור לבית הספר. אין טעם לנסות לשנות את המנהג, זה יהיה קצת פתטי – הרי הוא צבר קילומטראז'' יפה במערכת החינוך עם השנים, ואחרים בכלל יפליצו לכם שהוא האמצעי היחיד שיכול לגרום לתלמידים לא להדחיק את הדבר הזה שנקרא לימודים.

      אין לנו מושג איזה גאון מהפכני התחיל עם הקטע המתיש הזה, אבל בפועל העובדה היא שאפילו יותר משביתות ארוכות ומשליפים במבחנים, אחת האסוציאציות העתיקות ביותר המתקשרות לבצפר היא שי נפלא לחג בדמות עבודה בכימיה, או במקרה הפחות טוב מבחן בפסיכולוגיה על היום הראשון בו חוזרים מהחופש. אז הנה הגיעו להם ימי פסח, וכאילו אין מספיק עוולות לתלמידים במערכת החינוך הזאת, פתאום נהיה מה זה מגניב וחיוני להנחית עלינו לימודים במסות בימי החופשה, בהם אנחנו צריכים לישון 10 שעות, לאכול המבורגרים ולבהות שוב בבר רפאלי בביקיני.

      זה חופש זה?

      נכון, אולי זה לא דבר כזה רע לארגן פעילות פה ושם לתאים האפורים שהספיקו לתפוס תנומה מהמצות ומהארוחות השמנות והכשרות לפסח, ואז גם להתחיל קצת להרגיל את היד למורות מעצבנות שמכתיבות את החומר. ההכרה בקיומן של העבודות האלה, משהו שקורה בערך יום לפני סוף החופש, היא תהליך פילוסופי מורכב בפני עצמו שכולל הרבה ייסורים אמנם – אבל עושה לנו את הנחיתה בכיתה קצת יותר קלה (אבל רק קצת).

      הבעיה מתחילה ברגע שהתופעה מתרחבת, ומימדיה גדלים מעבר לפרופורציה. אם נחשוב על זה נגלה שאנחנו בבית כולה 17 יום, אבל המורים באמת מרגישים נורא שלווים עם עצמם כשהם נותנים לנו על הראש עבודות חקר בפיזיקה, שבמקור צריכה לקחת לנו חודש להכין אותה. אנחנו כבר מתחילים לחשוב שאין הסבר אחר לתופעה מלבד יצר נקמנות לא מובן שפקד את מורי ישראל, שהחליטו שאם הם צריכים לסבול מבדיקת מבחנים במשך החג, אז זה גם משליך עלינו, התלמידים, שצריכים עכשיו לסבול לא פחות מהם.

      עבדים היינו

      חופשת פסח, שמתמזגת במקריות מופלאה עם השבעת הממשלה החדשה, היא הזדמנות זהב בשבילנו להזכיר קבל עם ועולם: יש לנו חיים, שבמקרה קצת יוצאים מהקופסה של בחינת הבגרות הקרובה בהיסטוריה או הביוטופ בביולגיה. אנחנו יודעים כמה זה פופולרי לרדת על התלמיד הישראלי העצלן והשמן שרק טוחן כל היום ומחורר אוזניים לשכנים ביציאות בלילות, אבל עם הנטייה הזאת גם שוכחים כמה נוח למערכת להעביד אותנו בפרך, ממש כמו העבדים ההם במצרים.

      כך גם הופכת לה חופשת חג החירות (אחח, כמה אירוני) מפסק זמן קדוש מבית החרושת המתסכל של הציונים לתקופה מפוצצת בשיעורי השלמה ובעבודות הגשה לא חשובות, שעיקר הפואנטה שלהן היא לחרב לנו את הימים הכי כייפים ונחוצים בשנה. זאת לא התבכיינות דמגוגית. זאת קריאה אחרונה לשר החינוך החדש להרים איזו הצעת חוק שתגביל את מספר העבודות שאפשר לשים לנו על השולחן בחופש ל-2-3, ולא ל-20-30. העיקר שישמרו לנו על החופש. דיינו.