פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הפסנתרים השחורים

      לא הייתם בפסטיבל הפסנתר? כי אלון נירגד גיא היה ונזכר שלפני כוכב נולד היתה כאן מוזיקה אשכרה טובה

      אם הטרחתם את עצמכם לפסטיבל הפסנתר ודאי יצאתם עם אותה תחושה כמוני – כמה חבל שבכיתה ד' זנחתי את הפסנתר לטובת הג'ודו, אם רק הייתי מתמיד כמו שלמה גרוניך, אז היום אולי הייתי משהו.

      שני מופעים בפסטיבל הפסנתר העשירי, שנמשך כל השבוע שעבר במרכז סוזן דלל, החזירו אותי אחורה בזמן לאלבומים נפלאים שנוצרו הרבה לפני שנולדתי. המופע הראשון היה הצדעה לשלמה גרוניך, והוא כלל שירים מכל תקופת יצירתו (המתפרשת על פני כמעט 40 שנה!). מי שכבר שולט בחומריו של גרוניך מוזמן לדלג לחלק השני של הכתבה, אבל אם כשאומרים גרוניך עולה לכם בראש תמונה של קשיש תמהוני שמנגן עם אתיופים (או לחילופין תוקע בשופר) אז האלבום הבא מיועד בשבילכם!

      "מאחורי הצלילים" – שלמה גרוניך ומתי כספי

      דרך הדיסק הזה גיליתי לראשונה את גרוניך, כשחבר טוב שלי דחף לי אותו ליד ואמר לי - אתה חייב לשמוע. מה לי ולזה? חשבתי לעצמי. שמעתי את האלבום בפעם הראשונה ולא אהבתי את זה. מה זה? רק פסנתר וגיטרה? מה זה אמור להביע? יותר מדי אוונגרדי בשבילי.. ומי זה הקוקו הזה שעושה קולות גבוהים כל הזמן?

      החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס, ולאט לאט קיבלתי את השילוב בין שני המוזיקאים הגאונים האלו – כספי וגרוניך. התחלתי לחבב את כל ה"קישוטים" שגרוניך עושה עם הפסנתר ועם מיתרי הקול שלו, ופתאום זה נראה לי הדבר הכי נכון לעשות.

      בקיצור

      גשו עכשיו לחנות דיסקים, ורכשו את האלבום הנפלא הזה שיצא בגרסה מחודשת בשנת 2002, ואחרי שתשמעו אותו כמה עשרות פעמים (בליווי תחושות התלהבות ועונג) אז תהיו מוכנים לחזור עוד יותר אחורה ל"למה לא סיפרת לי", האלבום הראשון של גרוניך.

      גם זאת לא היתה אהבה ממבט ראשון

      ההופעה השנייה שהחזירה אותי לימים המתוקים שלפני שנולדתי היתה של יוני רכטר, אשר במסגרתה הוא אירח שלושה מוזיקאים: אבנר קנר, אלון יבנאי ושלומי שבן. לראות את יוני רכטר ואבנר קנר על אותה במה מחזיר אותי לתקופה שלפני שהומצא החשמל, בה הם הופיעו לראשונה (או כך הם לפחות הם טענו) ולאלבום הנפלא שהם יצרו ביחד באותה תקופה.

      "14 אוקטבות" – יוני רכטר ואבנר קנר

      גם לאלבום הזה לקח לי זמן להתרגל. לא היה מדובר באהבה ממבט ראשון. איך אומרים, לקח לי זמן להתרגל לכל האוקטבות שלהם. כן, זה הזמן להסביר למה קוראים לאלבום בשם הזה: אבנר קנר ויוני רכטר שניהם פסנתרנים, ובפסנתר ממוצע יש שבע אוקטבות (ולמי שעשה רק שלוש יחידות מתמטיקה – זה יוצא 14 ביחד!). כדי שזה יהיה יותר מעניין, בדרך כלל אחד מהם ניגן על פסנתר חשמלי / מלוטרון / מוג / האמונד ואולי עוד כלים שאני אפילו לא מעז לדמיין. אחד מהשירים המפורסמים ביותר שהופיעו באלבום הזה הוא השיר המרגש "דמעות של מלאכים" (נו, השיר הזה ששרים בטקס יום הזיכרון בבית ספר...).

      בואו נסכם רגע את החומר:

      "מאחורי הצלילים", שלמה גרוניך ומתי כספי. למה זה טוב? כי הם מאזנים אחד את השני, אחד רגוע וקר יותר מקרטיב קבור בערמת שלג, והשני מופרע וחם יותר מאש מתפרצת ביום חמסין (אוקי, אז משורר אני כבר לא אהיה).

      "14 אוקטובות", יוני רכטר ואבנר קנר. למה זה טוב? כי מדובר במפגש בין שני מוזיקאים גאונים שיודעים איך לאזן בין תחכום ופשטות, שכל ורגש, פסנתר ו-פסנתר.

      ועכשיו

      הרשו לי להיות לרגע זקן ולומר: לאן נעלמה המוזיקה שהיתה פעם? כשהיינו ילדים? לפני כוכב נולד? (לא כולל מרינה!) פעם מוזיקה הייתה מוזיקה.. והיום..