פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בוא נפסיק לשיר

      מאי מתחננת שלא תלכו לראות את "מאמה מיה!" – ממילא העולם לא כזה יפה והמוזיקה של אבבא ממש מחורבנת

      את המחזמר "Mama Mia!" ראיתי לראשונה בלונדון. לקחתי בחשבון מראש, כדי שלא יקרה מצב בהמשך שאתאכזב או ארצה לברוח מהאולם כל עוד נפשי בי, שאבבא היא אחת הלהקות האיומות שנוסדו אי פעם ושכל הקונספט הדביק והסקנדינבי היה ויהיה לנצח מועד לפורענות. אך חששותיי היו לשווא והמחזמר המופלא שבה אותי עד אין קץ, ריגש אותי באופן יוצא דופן והיה, בכנות גמורה, מדהים. הסיפור אמנם קיטשי ולא מקורי במיוחד, אבל משהו שם – בין אם זה פיתוח הדמויות, הפרפורמרים האדירים שפיזזו על הבמה ללא רבב או המתיקו?ת המתוקה שאף פעם לא הרגה עוד אף אחד – הציל את קו העלילה הבלונד-ורדרד מלהיות קטסטרופה טוטאלית. אפילו להיפך.

      הכל בגלל ילדה נימפומנית עם תסביך אב

      כן, בניגוד לסרט, על הבמה היה ניתן להציל את העובדה (ואפילו להפוך אותה למשהו חיובי!) שהתסריט כנראה נכתב על ידי ילדה נימפומנית בת 14 עם תסביך אב. למרות שמדובר בסיפור זול, עלילה זולה ומוזיקה של להקה שוודית איומה, המחזמר הוא הצלחה מסחררת, מופע מטורף ושואו בלתי נשכח. אך אחרי כל דבר טוב מוכרח לבוא דחפור ולהרוס את הכל, ממש כמו שאר מחזות, ספרים וסדרות שזכו למעמד של יצירת מופת, עד שהגיע הסרט.

      בסרט משתתפים לא מעט שמות דגולים כמו מריל סטריפ, קולין פירת' ופירס ברוסנן. למרות שהוא נראה כל כך יפה, אסתטי, מזמין ובלונדיני הוא למעשה ריק מתוכן, מעייף ושוחק. אולי על הבמה לשחקן הראשי מותר לבקע מגרונו שירים בשרשרת אינסופית, אבל בסרט, כשזה מחליף לגמרי כל תוכן אנושי או קומוניקציה בין הדמויות, הגיע הזמן להפסיק לשיר. הרי העולם ממילא הוא לא עד כדי כך יפה, והמוזיקה של אבבא היא ממילא ממש מחורבנת.

      הייתם חייבים להרוג אותנו עד הסוף?

      מעבר לעומס השירים הנורא, מריל סטריפ היא כבר לא בת 18 (למרות שכך היא נראית) ומשהו שם לא עבד לי בכלל, במיוחד כשהבנתי שאפילו אני, דווקא כן בת 18, מתעייפת למראה קפיצותיה אחוזות האמוק. דווקא הפעם, בניגוד להרבה סרטים שעשו את זה וזה היה מעשה פסול בהחלט, במקרה שלנו זה היה מאוד נסלח (מאוד מאוד נסלח) אם היו פוסחים על שיר או שניים, כדי לפחות לוודא שקהל הצופים בבית עדין חי, נושם ונמצא בין החיים.

      ואני אומרת – אם כבר לקחתם מחזמר מגניב והפכתם אותו למשהו בלתי נסבל, לפחות ניתן למנוע מאיתנו את וידוא ההריגה ולקצר את הסרט בחצי שעה-שעה-שעה וחצי ולהוריד כמה שירים שהיו נחוצים בערך כמו שבר בעצם הזנב. אם חשקתם לראות את "מאמא מיה!", חכו עד שיתמזל מזלכם לראות אותו על הבמה או שלפחות תראו גרסת מחזמר מוקלטת. תעשו לעצמכם את הטובה הזאת, ולא תצטערו.