פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      צואה במקום חרא

      דור סבג מרחם על בן יהודה – עבד על השפה העברית כל החיים שלו בשביל שערסים יגידו "אני יתן לך פצצה לפנים"

      אי שם, בתחילת המאה ה-20 ישב אליעזר בן יהודה והחייה את השפה העברית. מאז ועד היום אותה שפה הספיקה למות, לקום לתחייה ולשוב למתים. את מקומה תפסה שפה אחרת, כאילו מגניבה, או שמא עליי לומר – שפת מוגבלים.

      מה יש, מפחדים לצאת לא מגניבים?

      לצערנו הרב, אנחנו, העבריים, לא מייחסים משמעות רבה לשפה האמיתית והמקורית שעליה גדלו מייסדי אותו מקום הנקרא ארץ ישראל, וחיברנו לנו שפה חדשה משלנו. ואני שואל, למה לא לדבר עברית רהוטה ונכונה? למה להגיד "אני יעשה" במקום "אני אעשה"?! למה להגיד "שתי ילדים" במקום "שני ילדים" ולמה לעזאזל לומר "התרטב" במקום "נרטב"?

      אז יש כמה טיעונים לעניין. המרכזי שבהם הוא כמובן שזה לא מספיק מגניב. אני לא מצליח למצוא סיבה אחרת, כי כולנו יודעים שגם אותם חבר'ה יודעים איך מדברים נכון, הם פשוט לא עושים זאת, מפאת הפחד לחטוא בחוסר מגניבות, כמובן.

      לא אוכל בתחת – מהיום אמרו סועד בישבן

      ואם אתם שואלים אותי, הכל מתחיל בטלוויזיה. לצערי אין סלקציה בכל מה שקשור למה נכנס לשידור ומה לא, או יותר נכון מי נכנס ומי לא. נגיד, לגמרי לא ברור לי למה נותנים לשלמה שרף להמשיך לפרשן משחקי כדורגל, למרות שהוא תמיד חוזר על אותן השגיאות, כמו: ''התחלק על הדשא''.

      ומה בנוגע לשינוי הסלנג שלנו? האמת, די נמאס מכל המושגים החוזרים ונשנים עוד משנות מהניינטיז. בואו נגוון ועל הדרך גם נדבר עברית נכונה. במקום "אוכל בתחת" למשל, בואו נאמר "סועד בישבן". בואו נאמר "צואה" במקום "חרא", ובואו נפסיק עם מילות הסלנג שלקחנו מהשפה המסובכת של בני דודינו הערבים, אותם בני דודים שמצד אחד אנחנו שונאים אותם והכל, אבל מצד שני כוס אמק, שרמוטה, בחייאת עיוני..

      אפילו ערסים יכולים לצאת חכמים

      ואפילו אתם, הערסים, יכולים לרענן קלות את הלקסיקון הנרחב שלכם ובמקום "דבר יפה למה אני יתן לך פצצה לפנים" אתם יכולים למשל לומר "דבר בחדווה בל אסטור לך קלות". אל תדאגו, אתם לא תאבדו אף חלקיק מאפקט ההרתעה הנודע שלכם, להיפך, אתם תצאו גם חכמים.

      אז חבר'ה, קחו את הכתבה הזאת כנקודה למחשבה. אחרי הכל, אין לנו שפה אחרת ולא סתם המציאו אותה – יש לנו שפה משלנו, משהו שאין להרבה מדינות ועמים ברחבי הגלובוס. בואו נשמר אותה.