פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לא הנוער של הלילה

      אולי שהמבוגרים יצאו כבר מהסרט שכל הנוער רק מסניף דבק כל היום? נועם ניזרד יודעת שאנחנו בעצם ילדים טובים

      בניגוד לאולמרט, ביבי, ציפו'ש (לבני) ושאר המבוגרים שמנהלים היום את המדינה שלנו, אנחנו, בני הנוער הישראליים, לא הומופובים, לא מושחתים, לא גזענים, ואפילו עוד לא הגענו למשבר גיל ה-40. אז למה, למען אלוהי הסודוקו, נראה כאילו כל מבוגר שני שקיים – בין אם זה הורה, מורה, או סתם מוכר בפיצוציה – מתייחס אל כל מעריץ שני של "השמינייה" כאל נוער בסיכון?
      .

      פעם הזמנים היו יותר טובים?

      אמצעי התקשורת לא מפסיקים לשדר תמונת מצב עגומה, שאומרת, בעיקר, אל תשאלו כמה דפוקים הנוער של היום. חוץ מזה, אנחנו לא מפסיקים לשמוע מיודעי דבר על כמה שפעם היה יותר טוב ושבזמנים עברו לא היה אלכוהול, לא היו סמים, לא מחשופים עמוקים, וכולם ישבו בשקט, קראו ספרים וצפו בתכניות החינוכיות של הערוץ הראשון.

      לדעתי, הבעיה הכי גדולה של הנוער של היום הם המבוגרים של היום. זאת לא סתם איזו גחמת נעורים לטעון שאף אחד לא מבין אותנו, זה באמת ככה. כי בשורה התחתונה, מי באמת אשם בירידת ממוצע הציונים הכלל ארצי? מערכת החינוך הלא מתפקדת (לא מתפקדת זה בלשון המעטה. גוססת, מתפגרת, זקוקה לעירוי דחוף, תהיה הגדרה הולמת יותר). מי אשם בתכנים הפרובוקטיביים בטירוף שמשודרים בטלוויזיה, וגורמים גם לפרסומת של קינדר להיראות כמו רחבת הריקודים ב-T.L.V? המפרסמים שיושבים בחברות הגדולות. אפילו גלי ההשתמטות שכל קצין לשעבר בצה"ל נהנה להתלונן עליהם, הם תוצר של חינוך על ערכים שגויים ולא נכונים.

      לא כולנו מסוממים וזונות

      בהזדמנות הזאת, אני רוצה לצאת בפנייה נרגשת אל כל חברי מפלגת הגמלאים שמתייחסים אלינו ככה: יש בנו, בנוער של היום, משהו מעבר למסניפי דבק מגע בסמטאות חשוכות. אפשר לראות את היופי של הנוער במעורבות החברתית והפוליטית שלו, בעובדה שיש לנו ערכים ליברליים שלא תואמים את הלך הרוח מתקופת האבן, בזה שמתוך מאה אלף שהיו בעצרת למען החינוך (זוכרים?), הרוב היו תלמידים. אנחנו אזרחים לעתיד, אפילו אזרחים למופת, ובהחלט מגיע לנו קצת קרדיט על זה. אז כן, זה לא אנחנו, זה אתם. ולא, הנוער הישראלי הוא לא מסומם/אלים/משתמט/זנותי באופן גורס, ואפילו לא ברובו. בעצם, הנוער הישראלי הוא נוער מדהים, שלא זוכה לכבוד הראוי לו. וחבל.