פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בלי פוך

      שעתיים ו40 דק'. 160 דק'. זה מה שלקח למסחטת הרייטינג הכי גדולה בערוץ 10 כדי למצות את עצמה עד חנק. גל שרדה את זה בקושי

      שלב השאלות

      כבר בהתחלה ההפקה אילצה את המתמודדים לדקלם, שוב, טקסטים עוקצניים וכביכול "שערורייתיים" שנועדו לעשות שום דבר פרט לגרור עוד טקסטים מדוקלמים מהשורדים. ואז נותרו המתמודדים לשעבר מסבאנה להתלונן על התחמנות, השקרים והמניפולציות שנעשו, בניגוד מוחלט לקונספט התוכניות האמיתי שבו, כאמור, מי שראוי, נחמד ולא לוקח אף חסינות מגיע לגמר (זאת אומרת, שורד עד ההדחה הראשונה). השאלות של שחר, או יותר נכון, אלו שלא נשאלו, היו משוכתבות מידי, והיה שקוף כל כך שלא היה לה שום קשר למילים שיצאו לה מהפה (אולי פרט לאנחות בין המשפטים שממש לא תרמו לאמינות של הטקסט).

      המסע

      שלב בפני עצמו אם תשאלו את עורכי התוכנית, לפי התזמון, גיא זוארץ הקיף את בנייני עזריאלי לא פחות מחמש פעמים, בהתחשב בעובדה שצפיתי באותו פריים של דגל האורות שוב ושוב. המתמודדים לעומתו, קיבלו נסיעה מטלטלת בכבישי ישראל, כל הדרך אל השידור החי.

      מועצת השבט

      בכניסה דרמטית, מלווה בתופים ומתופפות ערומות למחצה עם שיגעון גדלות מחריד, זינק גיא זוארץ מחדר האמנים של יד אליהו והכריז על הפיינליסטים כאילו מדובר במינימום מוחמד עלי בקרב חייו. ושידור של קליפ סקירה על ההיסטריה המיותרת מסביב לתוכנית, שנערך באובר דרמטיות האופיינית לקליפ בת המצווה של שיראל ממושב פרחי בר. השיחה לאחר מכן הייתה מלאה בציניות שנועדה "לתקוף" את כל הקוטלים, למען האמת? קצת האמנתי. אבל אז נזכרתי בכרס הקטנה שתפחה לויקה מהגיעה לאי המתים וכל הספקות פינו מקומן לאחת מעשרות הפסקות הפרסומות שליוו את התוכנית. זכינו לראות את אמא של משה בתיקון של קלטת הוידיאו המרגשת מהבית, האפקט היה חלש יותר, בהתחשב בעובדה שנעמה לא יבבה מאחור וחיבקה אותו.

      נאומים

      מוזר, על זה הם התאמנו כל כך הרבה זמן? שיכתוב, חזרות מול מראה, חבר השופטים, בלאגן. ועל מה? חמישה משפטים ברמה של פרסומת לקוטג', אני מאמינה שהשורדים עצמם יותר אינטליגנטים מכותבי התוכנית, והיה אפשר לתת להם, לחמש דקות, להגיד משהו אמיתי, זה היה לגמרי מוסיף.

      ההצבעה

      כל חברי השבטים צעדו בגאון אל עבר הכוח האחרון שעוד נותר להם במשחק, מר. קפון בהתקף מגלומניה הטיח בפניו של דן ש"הכוח בידיים הנכונות" האמת, יקירי, נכון. אני בטוחה שההפקה עשתה את ההחלטה הנכונה. את הפתקים, פתחו, במפתיע, בלי יותר מידי הפרעות, פרט להפסקת פרסומת צולעת למדי (טוב, זה בנק, והדולר בירידה, אפשר להבין). הזכייה הפתיעה, ציפיתי שמתישהו בין התבכיינות אחת למשנתה, יצליחו חבר המושבעים להתגבר על בעיות האגו שלהם ולהצביע למי שבסופו של דבר, עם המון אינטליגנציה ואסטרטגיה מוצלחת, ניצח אותם (להירגע בנות- התכוונתי לדן, לא למולי). אבל לא ככה המצב, והרגש גובר על ההיגיון ונעמה ונועם היו צמודים מאוד עד שלבסוף הנשמה של המשחק עם הילד הקטן והצדפות-פינצטה לקחה הביתה ג'יפ חדש, צ'ק שמן ותואר מכובד.

      מילה להמשך

      בואו נקווה שהפקת התוכנית למדה כמה דברים מהעונה הנוכחית, כמו למשל שיש תחמנות שלא עובדת מתחת לשולחן וכמה פאשלות שלא עברו מסך. התוכנית מיצתה את עצמה מתישהו בין הלקט העשירי לחרם הצופים השלישי, ואם יש דבר אחד שצריך ללמוד עוד הוא שחשוב לדעת מתי גם אתה צריך לכבות את הלפיד, ולהחליף את העורכים לקראת העונה השנייה.