פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הבה מגילה

      אילה יונייב לא בדיוק מבינה למה היהודים במגילת אסתר שמחו להרוג כל כך הרבה אנשים. כנראה שמאז ועד היום אנחנו מתחמקים מהשלום

      את [[מגילת אסתר]] פגשנו לראשונה כבר בגן, או קצת לפני. כולנו מכירים את הסיפור (או לפחות חושבים ככה). אבל הנה תזכורת קטנה, על מה אנחנו חוגגים, ואיך זה קשור אלינו היום.

      סיפור המגילה מתרחש בערך בשנת 482 לפני הספירה. המן יוצא בגזרה להשמיד ולהרוג את כל היהודים. אותה גזירה רעה מתהפכת בעזרת אסתר ומרדכי וכתוצאה מכך היהודים הורגים את אנשי פרס. למה שקרה שם אפשר לקרוא "רצח עם". ולפני שאתם שולחים חצים בתגובות, קבלו כמה ציטוטים מהכתוב: (מגילת אסתר ט, ו'): "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש", היום הראשון לא הספיק לאסתר והיא מבקשת יום נוסף להמשיך את הרצח וכמובן לתלות את עשרת בני המן. לפי בקשת אסתר הרצח נמשך גם ליום השני "ויהרגו בשושן שלש מאות איש...". בכל ממלכת אחשוורוש נרצחו בסך הכל 75,000 איש (ט', ט"ז). ביומיים.

      חז"ל לא תופס אצלנו?

      עדיין לא ברור מדוע היה חשוב ליהודים להרוג כל כך הרבה אנשים, אחרי שהמלך כבר ביטל את הגזרה להרוג את היהודים. מבחינה הגיונית ניתן היה להבין את זה אם מרדכי ואסתר היו מבקשים להרוג את מי שהיה שותף לרדיפת היהודים, אבל להרוג כל כך הרבה אנשים? למה אי אפשר היה להמשיך לחיות ביחד בשלום כמו לפניי גזרת המן? הסיבה אינה ברורה. אחרי הטבח הגדול בגויים, הפכו היומיים הללו לימי שמחה ומשתה אצל היהודים. חז"ל אמרו "בנפול אויבך אל תשמח", כנראה שזה לא תופס כאן. והשמחה, היא שמחה לדורות. גם היום אנחנו חוגגים את הרצח הזה. מוזר, לא?

      נראה שלא למדנו כלום מאותו סיפור ידוע. גם היום יש לנו שונאים שרוצים להשמיד ולהרוג אותנו, ובשני המקרים הללו מתעוררת שאלה מאד גדולה: האם גם אצל מרדכי ואסתר, בשושן הבירה וגם אצלנו, במדינת ישראל שנת 2008 לא חשבו על אופציה נוספת חוץ מהרג? מה עם שלום? הרי אצל אסתר ומרדכי אחרי השפלתו ומותו של המן לא היה צורך להרוג כל כך הרבה אנשים, מרדכי הפך להיות משנה למלך ואף אחד לא היה ממרה את פיו או חושב להציק ליהודים. והיום, עם המלחמה הבלתי נגמרת עם הפלסטינים ששני הצדדים סובלים ממנה, האם האופציה של שלום כל כך קשה?