פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לחלוק, לחלק או להחליק?

      לאחרונה שוב מדברים על חלוקת ירושלים, ולאילה יונייב זה עושה לא טוב באוזן. נכון שיש טיעונים של שלום וכו', אבל קשה לוותר על הקדושה

      לפי מפקד האוכלוסין ברשות, מספר הפלשתינים גדל ב-30% בתוך עשור, כיום במזרח ירושלים חיים כ- 208 אלף תושבים. בשבועות האחרונים שרת החוץ ציפי לבני טוענת שיש הסכם סודי לחלוקת ירושלים ואילו ראש הממשלה, אהוד אולמרט טוען בצורה נחרצת שירושלים אינה נכללת בשיחות עם הפלסטינים. בפעמים אחרות אומר שעל ירושלים ידברו רק בסוף המסע ומתן. לשמירת ממשלה יציבה לכן דואג אולמרט לשמן את ש"ס בתיק הדתות. בש"ס טוענים שברגע שיהיה דיבור על ירושלים הם עוזבים - מה שלא נראה כרגע. ולמה אף אחד לא דאג לעדכן את חיים רמון שלפי השמועות כבר מסכם עם הפלסטינים כל מיני עסקאות?

      ירושלים היא לב (הבעיה)

      נכון שבחלוקת ירושלים מדובר בהחזרת שטחים שבכל מקרה אין בהם יישובים יהודיים (או לפחות עד שהוקמו). ונכון שיש כאלו שטוענים שאם נחלק את ירושלים ואולי יותר מכך, נוכל לחיות בשלום ובהרמוניה עם שכננו הערבים ואולי לא נצטרך לספר לבנינו על מלחמת הקיום שאנחנו מנהלים כיום, אבל אני לא רואה את זה ככה, לצערי, קשה לי מאוד להאמין לנבואה האוטופית הזאת. איך שהדברים נראים היום, בעוד פחות מ- 10 שנים נהפוך להיות מדינת כל אזרחיה, בלי לאום וצביון יהודי (או שפשוט לא נהיה פה).

      הלאום והצביון היהודי הוא חלק מהזהות שלנו. אחרי רדיפות ושואה ו2000 שנות גלות לא נראה לי שאנחנו יכולים לוותר על זה.ובירת ישראל, ירושלים, היא לא עוד חבל ארץ, היא כל כולה עיר של קודש. עיר הקודש. הבעלות שאנחנו מבקשים עליה לא נובעת רק מרצון טריטוריאלי ומהפחד שנהיה מיעוט, אלא ממקום רגשי וערכי. אבל לא רק לנו היא קדושה, ולכן זה שיח קשה שנתונים טכנים ועובדות יבשות לא יכולים לפתור.

      לא ברור, כרגיל

      אולמרט פועל בצורה מאד יפה. מצד אחר הוא מחזיר לש"ס את משרד הדתות ומחזק את בתי הדין הרבניים. הוא טוען בתוקף שלא מדברים על חלוקת ירושלים וכך קונה את חברי ש"ס ומשאיר אותם בממשלה. מצד שני הוא אומר שהדיון במשא ומתן על ירושלים יהיה רק בסופו (אז יהיה דיון על ירושלים או לא?) בש"ס כרגע טומנים את הראש בתוך החול (או שהם עסוקים בלהשמיץ הומואים), ובינתיים שותפים בממשלה שהולכת לחלק את ירושלים. רק שלא יאמרו "לא ידענו".

      מגדת עתידות שלום

      אז מה יהיה הסוף? לפי איך שהדברים נראים ישנן שתי אפשרויות: האחת - שנקום ונפגין ונאמר בצורה חזקה שלא משתמעת לשתי פנים - שמבחינתו, ירושלים אינה אופציה, אלא אם יהיה הסכם שלום מלא(!) משני הצדדים ונגיע למצב שנחיה עם שכנינו בשלום - מה שאני אישית לא חושבת שיקרה. והשנייה – לקבל כל החלטה, ואז לבכות על מר גורלנו ועל המצב הביטחוני הקשה, כמו שאנחנו עושים היום בגוש קטיף ושדרות.