פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מדעי החלום

      אוהד נאור לא יכול שלא להתפעל מדרים ת'יאטר שעושים את זה כבר 20 שנה. רגע, מה זה בכלל מטאל-פרוג?

      בעולם המוזיקה, סוד הקסם נמצא ביכולת להיות מחזוריים. כלומר, להקות ואומנים שרוצים להיות אהובים על ידי פני כמה דורות, חייבים לשמור על מאפיינים מסוימים כדי לעשות את זה. אז יש כאלו שעושים את זה בקטן, במדינה של 6 מיליון אנשים (היהודים וכו'), זוכים לקיטונות של בוז אבל מפוצצים את מועדון התיאטרון בימים שאין שם מסיבות גייז. ויש את דרים ת'יאטר.

      כבר 20 שנים שדרים ת'יאטר היא החוט המקשר בין מיליוני אנשים ברחבי העולם שמתמודדים עם שתי בעיות מרכזיות: גיל ההתבגרות וחצ'קונים. הם נפגשו כתלמידים בקולג' בברקלי אשר בבוסטון, ולאחר שהצליחו למצוא זמר ולשמוע קצת יותר מדי Rush, ערכו חברי הלהקה היכרות בין פינק פלויד למטאליקה והפכו למובילי ז'אנר הפרוגרסיב מטאל. התוצאה בסיכומן של 20 שנה, היא 8 אלבומי אולפן ועשרות בוטלגים, הופעות, אלבומי הופעות וDVD שונים (דרים ת'יאטר מודה בזאת לטכנולוגיה באשר היא). דרים ת'יאטר היא מותג כלל עולמי מרשים בהצלחה ובעקביות שלו, שמנגנת על מיתר מאוד רגיש ונדיר בקרב הקהל שלה, והוא הצורך להרגיש מבוגר כשאתה צעיר. בעיניי, המוזיקה של דרים ת'יאטר תמיד נפלה בין הכיסאות: כל הצדדים הרעים של המטאל והרוק המתקדם התגבשו לכדי יצור ענק שמנגן יצירות של 20 דקות, ללא הצדקה. מה לא עושים בשביל הכסף של בני נוער אומללים.

      מלחמת התשה

      באלבום ההופעה החדש שלה, "Score", דרים חוגגת כהרגלה את הניצחון שלה על פני אנשים כמוני, בלא פחות משלושה דיסקים שמתעדים הופעות חיות של ההרכב המאוד חי הזה. דרים ת'יאטר מנגנים כמו קצבים שחזרו מדיאטה צמחונית. אין להם שום בעיה לשנות את הקצב שלהם באותה מידה שהצבא מזגזג בגרסאות שלו למלחמה, ויש להם פאתוס מפה ועד בינת ג'בל. זה ארוך, מייגע ומתיש, ואם כבר ארבע וחצי שעות של הופעה אז שתהיה כבר של פורטיסחרוף.

      אבל, יש משהו נאיבי ומקסים בהתכנסות של חבורת אנשים מבוגרים למין ריטואל בעומק של מדורת ל"ג בעומר. דרים ת'יאטר מצליחה לשכנע עוד ועוד אנשים בטריק הנאיבי והמתפרץ שלהם, ומועדון המעריצים שלהם מכסה את הגלובוס בשמיכת פוך עבה. מעט מאוד להקות מטאל-פרוג פעילות (מילת המפתח בנושא) עושות את זה ברמה כלל עולמית כל כך מאסיבית. על כך מגיע לדרים,למרות הכל, כל הכבוד. את הצד המוזיקלי נשאיר לאלו שעונת החורף פחות משמעותית להם מעונת הבגרויות.

      נ.ב

      בסוף החודש יגיע לכאן קלידן דרים ת'יאטר ג'ורדן רודס, להתארח בהופעות של הטוען לכתר שגריר ישראל באו"מ, אביב גפן. אפשר ואף רצוי לצחוק על גפן כמעט בכל הקשר אפשרי, אבל תמיד צריך לזכור - המלחמה בלבנון הקפיאה את הרנסנס התרבותי שציפה לנו. בינתיים, היחיד שיש לו קשרים וכוח (שוקי וייס, מסיבות מובנות, מושבת כרגע) הוא גפן. הגעתו של רודס, חלק מאייקון כלל עולמי כמו דרים ת'יאטר היא אולי לא מסיבה אומנותית מרהיבה, אבל סוג של צעד דיפלומטי מעניין ואולי חשוב. המקלדת רועדת, אבל מגיעה לגפן איזושהי הכרה על כך.