זר אינטימי

אם אתם מרגישים בודדים, תוכלו לקבל חיבוק חם (ולא מחרמן), ככה סתם ברחוב. מריה ראתה את החבקנים הנדיבים בפעולה

הכל התחיל מסרטון שראיתי ביו-טיוב ובו איש עם הבעה מלאת רצון טוב מסתובב ברחובות תל אביב עם שלט שכתוב עליו "רוצה חיבוק?" ו"free hugs", לצלילי השיר "מישהו לרוץ איתו" של דניאל סולומון. הקליפ מתחיל בשחור לבן, ומראה כיצד אנשים לא מתלהבים מההצעה על השלט והופך לצבעוני ברגע בו נערה רצה ומחבקת את הבחור בהתרגשות. מאותו הרגע מתעד הקליפ עשרות חיבוקים ממבצעי החיבוקים הראשונים שנערכו לפני כשבוע בכיכר רבין ובשדרות בן ציון בתל אביב. בהמשך מצאתי את הבלוג של הבחור שאחראי לדבר. בבלוג הוא הבטיח שמבצע החיבוקים יחזור גם ביום שלישי, בכיכר רבין ואני כמובן הייתי שם כדי לבדוק את העניין בעצמי.

שי לא התחיל את תופעת מחבקי החינם. בוודאי נתקלתם בחג כלשהו בהמוני ילדות קטנות וצווחניות בעזריאלי- גם הן אוחזות שלטי "רוצה חיבוק?". התופעה האחרונה דווקא גרמה לי מאז מתמיד לברוח כמה שיותר רחוק ולהתרחק מאווירת הפוזה שיש באוויר שמקיף אותן . מה שמקסים במבצע של שי הוא בדיוק העובדה שהוא איננו ילדה בת 12 חסרת חיים שרוצה לחבק כמה שיותר אנשים כדי לעשות רושם על ילדון האימו המיוסר שהיא חושקת בו. כל כוונותו של שי וחבריו היא לחבק כמה שיותר אנשים שאולי צריכים את החיבוק הזה, ואולי לא, ובעיקר לעשות להם ולעוברים והשבים טוב על הלב.

מתברר שגם אצל שי הכל התחיל מיו-טיוב, שם הוא ראה סרטון של בחור אוסטרלי, יואן מאן, שיצא לרחובות סידני עם שלט שמציע חיבוקים. שי התרגש, דיבר על העניין עם חברים ומהר מאוד הם מצאו את עצמם מכינים שלטים ויוצאים לעשות את אותו הדבר בתל אביב.

אפליה חיבוקית

מבצע החיבוקים הזה נערך כבר שלוש פעמים בשבועיים האחרונים ועבר את מניין 1000 החיבוקים. שי כותב בבלוג שלו על המפגשים המרגשים עם האנשים, על החיוכים מהאנשים שאולי התביישו לבוא וקבל חיבוק אך התרגשו והמשיכו בדרכם ועל האנשים שפשוט הצטרפו אליהם בספונטניות וחיבקו גם הם עשרות אנשים.

לחלק מהאנשים קשה היה להאמין ששי הוא פשוט אדם נחמד ולא סוטה מין. חלקם היו סתם סקרנים, וכמובן שהיו הרבה חיבוקים נרגשים, קצת פחות לשי- כי כנראה שאנשים בכל זאת מעדיפים לחבק את כרמל (היא אישה).

חובה לציין ששי מחבק פשוט מעולה, כנראה שהוא כבר סיגל לעצמו מעין "טכניקה" מיוחדת שהופכת את החיבוק שלו לחיבוק יציב שעוטף את כולך ובאמת גורם לך להתנתק לרגע מכל מה שהולך סביבך. מה שיפה הוא שגם לאחר שעות לא נהיו החיבוקים של שי טכניים, אלא באמת נתנו תחושה של חיבוק מכל הלב.

חבר, אתה חסר

ובכל זאת, יחד עם כל ההתלהבות שלי ממבצע החיבוקים הבאמת מקסים הזה לא יכולתי שלא לשאול את עצמי למה זה בכלל מרגש כל כך הרבה אנשים, ולמה בכלל נוצר צורך בדבר שכזה. אני מתארת לעצמי שזו תחושת הלבד שכל כך מאפיינת חיים של רבים מאיתנו שגרמה לשי לרצות ולהקדיש שעות מזמנו כדי להעניק חיבוק למי שאולי צריך אותו. וכנראה שיש לנו בעיה שאפילו חיבוק לבבי ובלתי צפוי לא יפתור, וכאן שי עוזב את התמונה ואליה נכנסים אנחנו- בתור חברים של האנשים שסובבים אותנו.

אז רוצו לחבק את שי ביום שלישי הקרוב בשעות הערב בכיכר רבין ומסרו לו את אהבתי. חבקו אותו, את כרמל, את טל ואת כל מי שאתם רוצים כאילו אין מחר. רק אל תשאירו את כל העבודה בידיהם. שהרי לחבק, אבל בעיקר להקשיב לא צריך רק אחת לשבוע בשעות מוגדרות מראש.