פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פנתר שחור

      "הפנתר הוורוד" אמור היה להיות סרט מצחיק וגאוני, אבל הוא צפוי, מביך ומפוספס. מושון מעדיף את הגרסה הישנה

      בתחילת שנות ה-60 יצר [[פיטר סלרס]], אחד מגדולי הקומיקאים הבריטים, את אחת הדמויות הקומיות הבלתי נשכחות - המפקח קלוזו, כשכיכב בסדרת הסרטים הקלאסית "הפנתר הוורוד". השילוב בין סלרס, התסריטאים והבמאי המוכשר בלייק אדוארדס, היה נוסחה מנצחת. המפקח קלוזו, ברשלנותו ובטיפשותו המבריקה, הוא עד היום מודל לחיקוי לדמויות קומיות רבות.

      בינתיים סלרס הספיק לככב בסרטים מעולים אחרים, להיות מועמד לאוסקר, למות, וגם שיעשו עליו סרט ביוגרפי (שזה הספק די מרשים), ובלייק אדוארדס ניסה לשחזר את הפנתר הוורוד בסרט עלוב מ-93', "בנו של הפנתר הוורוד" (נשמע קצת מגוחך, לא?). השנה, אחרי הפסקה די ממושכת, נולד פרק נוסף לעלילותיו של קלוזו. את אדוארדס החליף הבמאי שון לוי, ולנעליו הגדולות של פיטר סלרס נכנס סטיב מרטין, כנראה היחיד עם ביצים מספיק גדולות בשביל זה.

      מרטין מקבל חיזוק (אם אפשר לקרוא לזה חיזוק) משחקנים מהשורה הראשונה, כגון קווין קליין, ז'אן רנו, אמילי מורטימר, והאחת והיחידה ביונסה נואלס (אוי ואבוי!), שמגלמת, מן הסתם, זמרת פופ מצליחה.

      הפעם קלוזו נשכר על ידי ממשלת צרפת לחקור את רצח מאמן נבחרת הכדורגל וגניבת היהלום שלו הנקרא "הפנתר הוורוד", כשכל זה קורה במהלך משחק הנבחרת מול רבבות צופים (אנקדוטה: השם "הפנתר הוורוד" לא ניתן לסרטים בגלל שזהו כינוי של קלוזו, אלא בגלל היהלום, שמופיע בסרט הראשון בסדרה). מה שקלוזו לא יודע, הוא שמפקד המשטרה (קליין), שכר אותו בתקווה, בעצם בידיעה, שהוא ייכשל, כדי להשתלט על החקירה ולזכות בתהילה.

      "גבר, סרט לא מצחיק"

      אם חבר היה שואל אותי, "גבר, איך הפנתר הוורוד?", הייתי עונה לו, "גבר, סרט לא מצחיק". ואז אם הוא היה אומר לי "גבר, אתה רציני"? אני הייתי עונה לו "גבר אני רציני". ואז הוא היה מציין עובדה: "אבל ביונסה כוסית וסטיב מרטין נראה כמו אבא שלך, יש לו שיער לבן", ואני הייתי אומר לו "מה זה קשור?".

      בדיוק כמו שהדיאלוג השטותי והלא מצחיק הזה מעביר בכם תחושה של מבוכה, כך הרגשתי בקולנוע. אני לא ידוע אם זה המשחק "המרשים" של ביונסה או תסריט גרוע במיוחד – אבל משהו בסרט הזה בהחלט לא עובד.

      סטיב מרטין באמת שחקן וקומיקאי מוכשר, אבל הוא לא מצליח שלא ליפול בסרט, וגם הבימוי לא עוזר לו כלל. בעצם, כל הסרט - שאמור להיות שנון, עם הומור סלפסטיק מעולה, מתגלה כמביך, צפוי ומפוספס. ז'אן רנו הוא שחקן גדול אבל הוא לוהק לדמות מבוזבזת וחסרת משמעות, וביונסה - ביונסה צריכה להישאר בתחום המוזיקה.

      מאוד מפתיע שסרט עם כל כך הרבה פוטנציאל לא מצליח להחזיק כמעט רגע אחד. היה לי מאוד קשה לצחוק וזה עצוב. השבוע אקח את "הפנתר הוורוד" הישן והטוב של סלרס ואקווה שיחזיר את המצב רוח.