שאלה פתוחה: "אני סובלת מחוסר ביטחון"

איך מתמודדים על חוסר ביטחון עצמי ומה עושים כשהקנאה הורגת. הפסיכולוג ארז קרנר עונה

ספק : ShutterStock

אילוסטרציה (ShutterStock)

בן 20 שואל:

אני משרת בצבא וגם חברה שלי. היא משרתת קרוב לבית ויוצאת יומיות בעוד אני חוזר רק פעם בשבועיים הביתה. זה מאוד מפריע לי לנהל איתה מערכת יחסים. מעצבן אותי שבזמן שאני נמצא רחוק, היא ממש מנהלת חיים. אני מקנא וחושש שהיא מסתובבת עם אחרים. אני תמיד בודק עם מי היא מדברת ומפחד שהיא תבגוד בי. זה גורם לנו לריב.
האם כדאי לנו לעשות הפסקה ביחסים עד שאשתחרר, בערך עוד כחצי שנה, או שכדאי לנו לנסות להישאר ביחד?

הפסיכולוג ארז קרנר עונה:

נראה שהאהבה לחברה שלך והחשש שהקשר יגמר, הופכים את חוסר הוודאות שבמרחק לבלתי נסבל עבורך. אתה מנסה להשיג שליטה על המצב אבל לא יכול כי אתה גר רחוק. חשוב לומר כי לא באמת ניתן לשלוט ברגשותיה של חברתך, וחשוב שתנסה למצוא דרכים אחרות להכיל את החרדה במקום לפקח עליה ולריב איתה, שכן אלה לא באמת משרתים את המטרה של לשמור על הקשר.

אתה עומד להשתחרר בקרוב אבל ייתכן שהחרדה מפני העזיבה שלה תישאר גם אז, ולכן סביר להניח שלהיפרד ממנה עכשיו ולחזור אחרי השחרור לא יהיה פיתרון מוצלח. במקום זאת, כדאי שתדבר עם חברים על החשש שלך מפני סיום הקשר, ואולי אפילו עם איש מקצוע. אם אתה מרגיש שחוסר היכולת להכיל את המצב מסכן את הקשר, כדאי לבדוק ברצינות: האם יש סיבות אמיתיות לכך שחברה שלך תרצה לעזוב? או שזהו חשש שקשור בחוסר ביטחון שלך ולא ברגשות האמיתיים שלה? כדאי לשים את הדברים על השולחן עם חברתך, ואולי לבקש ממנה לומר לך במקרה ויש לה ספקות לגבי הקשר. אחד מאבני היסוד של קשר הוא אמון וכדאי מאוד שתתפתח היכולת הזו: לסמוך על בת הזוג שלך.

אילוסטרציה (ShutterStock)

בת 17 שואלת:

בתקופה האחרונה שמתי לב שאין לי ביטחון עצמי כמו שהיה לי פעם. אני לא רזה אבל גם לא שמנה, כל הסובבים אותי מחמיאים לי בלי סוף, ובכל זאת אני מרגישה קצת תקועה ולעיתים מאבדת את הביטחון שלי מול הרבה אנשים, בעיקר אנשים לא מוכרים.

יש לי הרבה חברים ואני מאוד חברותית ומשתחררת בסביבתם. בכל זאת, הייתי רוצה להשתחרר יותר, ואני לא מוצאת דרך להתבונן על עצמי כמו שאחרים רואים אותי. האם לדעתך יש דרך כלשהי להשתחרר יותר ולהרגיש בנוח עם עצמי?

הפסיכולוג ארז קרנר עונה:

פעמים רבות אנחנו מחזיקים באמונות כלפי עצמנו שאינן תואמות את הפידבקים החיוביים שאנחנו מקבלים מהסביבה. בנוסף, לעתים אנחנו מציבים לעצמנו אידיאלים מאוד גבוהים, ש יותר מלחיצים מאשר מסייעים לנו. במקרה שלך לדוגמא, ייתכן ואת מחזיקה באידיאל שלפיו את חייבת להיות חברותית בכל מצב, ואז נבהלת כאשר זה לא מתרחש וגם פחות מוכנה לקבל את החלק המסוגר שלך, שגם הוא חלק טבעי.

במצבים שבהם את מרגישה שקיים פער בין איך שאת מרגישה לפידבקים שאת מקבלת, או במצבים בהם האידיאלים שלך מלחיצים אותך, את יכולה להשתמש בטכניקה שתעזור לך לבחון אותן אמונות ואידיאלים. את הטכניקה חיברה גברת בשם ביירון קייטי (אני אביא תמצית של הטכניקה כפי שאני מבין אותה, ולמי שמעוניין אני ממליץ ללמוד אותה יותר לעומק דרך האינטרנט או בספר שנקרא: "לאהוב את מה שיש").

בתור התחלה תרשמי לך את אותן אמונות ומחשבות כלפי עצמך שמטרידות אותך: "אני לא מספיק יפה", "אני תקועה", "אני צריכה להיות חברותית בכל מצב" וכו'.

לאחר מכן את שואלת את עצמך ארבע שאלות כלפי כל משפט:

1. האם זה נכון? לדוגמא: "האם זה באמת נכון שאני צריכה להיות חברותית בכל מצב?" ואז את רושמת את מה שאת מרגישה כלפיי האמונה הזו. לדוגמא:"כן, אני מרגישה שאני חייבת להיות חברותית ובמרכז העניינים תמיד".

2. האם זה נכון בוודאות? לדוגמא: "האם זה נכון בוודאות שאני חייבת להית חברותית בכל מצב?" התשובה בדרך כלל תהיה כזו שתראה שאין לך וודאות על אותה אמונה או מחשבה שמציקה לך. לדוגמא:"לא, אני לא בטוחה ב100% שאני חייבת להיות חברותית בכל מצב", ואז תנסי לספק סיבות למה לא, למשל: "הרבה פעמים זה לא ממש תלוי בי כי אנשים חדשים גם סגורים בפניי. או לפעמים יש אנשים חדשים שלוקחים הרבה תשומת לב ואין לי שליטה על זה".

3. איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה או לאמונה הזו? השאלה נועדה לבדוק את המחיר הרגשי שאת משלמת שאת מאמינה לדברים הללו. דוגמא לתשובה: "כשאני מאמינה שאני חייבת להיות חברותית, אני נלחצת יותר בסיטואציות חברתיות, כי אני מאוד משתדלת להילחם במה שאני מרגישה, אני כועסת על עצמי שאני לא מצליחה, אני עצובה, אני מיואשת וכו' ".

4. מי הייתי ללא האמונה הזו? בהנחה שאפשר לבחור לא להאמין באותן אמונות שמאמללות אותנו, אם מוכיחים לעצמנו שזה לא בהכרח נכון. דוגמא לתשובה: " בלי האמונה ש'אני חייבת להיות חברותית תמיד', הייתי מרגישה יותר בנוח בסיטואציות חברתיות מבלי הלחץ להוכיח את עצמי, הייתי מרגישה יותר טוב עם התכונות שיש בי ומקבלת את עצמי יותר".

בשלב האחרון הופכים את האמונה שמטרידה אותנו, ומנסים למצוא עדויות שמחזקות את האמירה ההפוכה. לדוגמא: "אני צריכה להישאר מי שאני בסיטואציות חברתיות".

כדי שהתהליך של שאילת השאלות והתשובות יהיה אפקטיבי חשוב לעשות את הדברים בכתב, ואז הם יקבלו יותר תוקף וכוח. רצוי לנסות לענות בצורה הכי מפורטת שאפשר, ולחשוב על עוד ועוד סיבות למה האמונה לא נכונה, מה המחיר שמשלמים ואיך היית מרגישה בלעדיה. בעזרת הטכניקה הזו תוכלי אולי להעריך יותר את התכונות הטובות שיש בך ולהפחית את הלחץ להיות שונה ממי שאת ברגע נתון.

ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.