אין חכם כבעל סמארטפון

סמארטפונים - הורסים את חיינו או כלי נוח שפשוט צריך להשתמש בו באחריות? אנה וטל מתווכחים, אתם - מצביעים

(צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

הצד שלו: אין טלפונים חכמים, יש אנשים חכמים

לפעמים כשרוח הנוסטלגיה נחה עליי, אני מתגעגע לאותם ימים קסומים שבהם הייתי נפגש עם חברים ובאמת היינו מקשיבים אחד לשני, ולא מדברים כשהראש של כל אחד מאיתנו תקוע במסך של הפלאפון שלו כי הוא מעדכן סטטוס בפייסבוק/שולח מייל/מנסה לעבור עוד שלב בקנדי קראש/מתכתב עם מישהי בווטסאפ. הנטייה הראשונית שלי היא להאשים את הסמארטפונים, אבל אני חושב שאולי בעצם אני צריך להחליף חברים.

כשיש לך סמארטפון אתה מחובר 24 שעות ביממה, אבל השאלה היא, כמובן, מה אתה עושה עם זה. אתה יכול להעלות תמונה לאינסטגרם מדי פעם, אתה יכול גם לבדוק מייל או להתעדכן בחדשות, ואתה יכול גם להיות מכור ולהתהלך ברחוב בזמן ששום דבר מסביב לא מעניין אותך, פרט לאותו מסך מגע מבריק.

להאשים את הסמארטפון בהרס הקשרים האנושיים בינינו זה כמו להאשים אקדחים ברצח: לא הטלפונים החכמים הם האשמים, אלא האנשים שמחזיקים בהם שלא יודעים לשלוט בעצמם או להגדיר להם את הגבול. זה נפלא שאפשר לפתור כל ויכוח באמצעות ויקיפדיה מהסמארטפון, וזה גם מדהים שכל מה שאתה צריך מונח לפניך בדמות אייפון או כל סוג אחר של סמארטפון – רק תחליק את האצבע ותקליד. אל תאשימו את הטכנולוגיה, תאשימו את מי שלא יודע לשלוט בעצמו.

(טל שפר)

הצד שלה: עדיין, קצת הגזמנו

אני לא חיה בלה לה לנד, אני לא חושבת שצריך או אפשרי לחזור לפלאפונים נורמליים, כי אין מה לעשות – העולם מתפתח, ועלינו לזרום איתו. לא יעזור להתנגד, כי התפתחות הטכנולוגיה חזקה מאיתנו. גם לי יש סמארטפון, וגם אני שמחה ומאושרת שאני יכולה לבדוק את הפייסבוק תוך כדי משמרת, ויכולתי גם להתכתב בחינם במ'נשמע עם חברים בכיתות אחרות באמצע שיעור אזרחות. אני פשוט אומרת שאנחנו מגזימים.

אנחנו מגזימים עם הסמארטפונים כשאנחנו קוראים בו ספרים שלמים, במקום לקרוא ספר אמיתי, עם דפים ומשקל. אנחנו מגזימים כשבמקום להסתכל מהחלון באוטובוס, לראות אנשים, פרצופים, נופים – אנחנו קבורים במסך בלי להעיף מבט החוצה. אנחנו מגזימים כשאנחנו בודקים את הלו"זים של האוטובוסים באובססיביות בסמארטפון ומוודאים שהאפליקציות לא משקרות לנו.

אנחנו מגזימים כשנאבד לנו הסמארטפון, וחרב עלינו עולמינו, כאילו נקטע לנו חלק מהמוח במפתיע. דברים שאני מצלמת בסמארטפון אני מעלה מדי פעם למחשב, לאנשי הקשר יש לי גיבוי. אז מה מפחיד כל כך בלאבד את הסמארטפון? להיות בלי בידור זמין עשרים וארבע שבע? רבים וטובים ממני חקרו. קטונתי מלהגדיר, אבל מה שאני יודעת – כשאני שוכחת את הסמארטפון בבית ונאלצת לבלות יום שלם בלעדיו – אני מוצאת את עצמי שלוה הרבה יותר.

(אנה קליימן)