מה תשתו?

כמו בכל שבוע, טל ואנה מתווכחים על סוגיות לוהטות בענייני היום-יום, והפעם סוגייה רותחת במיוחד: תה או קפה? הצביעו

(צילומי אילוסטרציה: ShutterStock)

הצד שלו: עם התה והלימון והספרים הישנים

תקראו לי זקן, תקראו לי גרוע, תקראו לי מהמטבח ותשאלו אותי אם אני רוצה קפה. זה לא משנה לי, כי אני אוהב תה. תה ירוק, תה שחור, חליטה אדומה, חליטה צהובה, עם קפאין, בלי קפאין, בכוס זכוכית או בספל מחרס, העיקר שהוא יהיה רותח ועם שניים סוכר. קפה? לא תודה.

נכון, אפשר ליהנות מכוס קפה על הבוקר, או בצהריים או בערב, אבל הרבה פעמים אנשים שותים קפה רק כי הם מרגישים שהם חייבים אותו, שהם לא יכולים להתחיל את היום בלעדיו, וככה יוצא שממשקה מהנה שתיית הקפה הופכת לטקס של "הנה שתיתי את הקפה בשלוק אחד, אני יכול להתחיל את היום". כששותים תה, לעומת זאת, מתענגים על כל לגימה ונותנים לה את תשומת הלב לה היא ראויה. לא סתם מלכת אנגליה שותה תה באופן קבוע מדי אחר הצהריים.

במחשבה שניה, אני לא באמת צריך את מלכת אנגליה כדי לתרץ את האהבה שלי לתה. כל מה שאני צריך זה קנקן נחמד, מים רותחים ושקיק מלא בעלים ריחניים וטעימים, ואז אני באמת רגוע. לא מבינים על מה אני מדבר? שתו תה. תיהנו!

(טל שפר)

הצד שלה: אז תשתה קפה טורקי ותתעורר

השעה עכשיו: רבע לחמש בבוקר. העורבים מחוץ לחלון מוציאים את הגרון שלהם, מסך המחשב שוטף את כל החדר באור. לשמאלי כוס קפה חמימה, ובראש המילים מתחברות אחת לשניה בתחביר הגיוני, מה שמאוד לא אופייני בשעה כזאת. מה יכול להיות יותר טוב מזה? (לישון עד מאוחר, נגיד)

כמו היום, גם בעבר אני חייבת למשקה הזה הרבה מהישגיי. בלעדיו הציונים שלי בתיכון היו צונחים ב-15 נקודות בממוצע, בלעדיו לא הייתי בכלל יודעת מה זה אומר "בוקר". חצי מהדייטים שלי היו מתבטלים, (מתי בפעם אחרונה שמעתם "בואי נשב על כוס תה"?) וחיי הערות שלי היו מתקצרים בחצי. אני אפילו לא מסוגלת לדמיין איפה הייתי עכשיו בלעדיו. (במיטה.)

מישהו אמר לי פעם שקפה זה שיקוי קסם, שגורם לך לעשות דברים מטופשים עם יותר אנרגיה. וכשאנחנו בני נוער תוססים, מה שחסר למערכת ההורמונאלית שלנו ולמוחות הריקים שלנו, זה בדיוק זה – עוד אנרגיה. כי איך נצליח, בלי הקפה, לקום בשש לבי"ס, לעבור שמונה עד עשר שעות בלי לפספס את הפאדיחות של המורה, אחרי זה גם לצאת לקניון ובערב להתגנב לברים? לא נצליח. אז תודה לקפה ושיהיה בוקר טוב, ועוד רבים כמוהו.

(אנה קליימן)