מה המורים שלכם חושבים עליכם? חלק ב'

מה הטעות הכי גדולה שמורים עושים, ואיזה הורים הם פשוט לא סובלים? המורים שלכם מספרים את האמת - חלק ב'

בחלק א' של הכתבה, שאלנו את המורים מה הכי מעצבן אותם אצל תלמידים, אם יש להם תלמיד מועדף ומה התלמידים לא יודעים על מורים. הפעם רצינו לדעת מה הם חושבים על הורי התלמידים, ואיזה טעויות הם עשו בעצמם. אז קבלו אותם שוב - בלי שמות, אבל גם בלי צנזורה:

משתתפים (שמות המורים שמורים במערכת, והיי, אולי זו המורה שלכם):

א': מורה למתמטיקה בתיכון.
ב': מנהלת לשעבר, כיום מורה למתמטיקה ופיזיקה.
ג' ו-ד': מורים לביולוגיה.

אילוסטרציה (ShutterStock)
(צילומי אילוסטרציה: ShutterStock)

איזה סוג הורים הכי מעצבנים אתכם?

א': אלו שחושבים שלילד שלהם מגיע הכול, כמו שאני אסביר לו שוב את החומר בשעות פרטניות – לא משנה כמה שעות אני אצטרך, ולא משנה כמה הוא התאמץ להבין בעצמו.

ב': אלו שמנג'סים עם שאלות בסגנון "מה היו השיעורים היום?" ומנסים להתערב בחיים של הילד שלהם יותר מדי, ושוכחים שהילד שלהם כבר בתיכון. אלו שמנסים יותר מדי לקחת את האחריות של הילד.

ג': הורים שלא דואגים לילד שלהם - זה יכול להיות גם מצב שהם ייתנו לו כל דבר שיבקש ובלבד שלא יצטרכו להתמודד עם חינוך.

ד': אלו שמפנקים מדי את הילדים שלהם ולא מבינים שככה הם לא נותנים להם לצמוח.

איזו טעות הכי גדולה עשיתם כמורים?

א': הייתה לי תלמידה לקויית ראייה שההורים שלה באו אליי בהרבה דרישות לגיטימיות למבחנים חוזרים, עוד זמן בבחינות, עוד פעם להסביר, להיות קשובה אליה אחרי השיעור ועוד, ולאחר הרבה מבחנים חוזרים שעשיתי שוב התקשרו אליי. נגמר לי הכוח באותה שיחה, ופשוט איבדתי עשתונות וסגרתי את השיחה. לאחר מחשבה על המעשה, אני משתדלת להיות קשובה יותר לצרכים של התלמידים, ולוקחת נשימה לפני שאני שופטת.

ב': אמרתי לתלמיד שהפריע לי מיד אחרי המבחן "אתה אפס כמו הציון שלך", ונפלט לי "מה, אתה דפוק?!". אני כבר יודעת שאסור לעשות דברים כאלה, ושרוב התלמידים לא מסוגלים לשכוח את זה, וזה פוגע בהם.

ג': בשנה הראשונה לעבודתי הייתי לוקחת הערות של תלמידים באופן אישי ונפגעת.

ד': וואו, כל שיעור יש איזה חמישים אלף טעויות באיך שאתה מתייחס לתלמידים ואיך אתה מגיב וכו'. אבל הטעות הכי גרועה קורה כל פעם שאני מתעצבן או נעלב מהתלמידים וצועק ופוגע בחזרה.

מה חשבתם כמורים מתחילים והיום אתם חושבים אחרת?

א': חשבתי שאני אשנה את עולם החינוך: אקים דור של ילדים אכפתיים שעוזרים זה לזה. הייתי מאוד אופטימית. היום אני מבינה שזה עולם של אינטרסים; שיש תלמידים שיום אחרי המבחן כבר לא יגידו לך שלום אם יראו אותך ברחוב, וחלק מהילדים הם פשוט מפלצות.

ב': שילדים נשמעים למה שהמורה אומר. שמילה של המורה – זאת מילה. שיש רק מעט מאוד ילדים חצופים, ושכל ילד רוחש כבוד למורה שלו. דווקא בשונה מ-א', אני כן חושבת שיש לי השפעה על המערכת.

ג': תלמיד שהיה משבח את עצמו בלי סוף היה נראה לי בעל ביטחון עצמי, היום אני חושבת להיפך.

ד': פעם חשבתי שאם מסבירים הכל בהיגיון אז התלמידים יבינו וישתפו פעולה כי ברור שכולנו רוצים בטובתם. היום אני מבין שהמערכת לא תמיד רוצה בטובתם ומצד שני שהתלמידים גם לא תמיד רוצים לעזור לעצמם והם לא תמיד מבינים הסברים הגיוניים. לפעמים צריך פשוט לעשות ככה כי המורה אומר. אין יכולת לקיים כל הזמן דיאלוג על הכל. היום אני הרבה יותר מעריך את המסגרת ואת ההקפדה הקשוחה עליה.

ולסיום, תגלו לנו סוף סוף: על מה באמת מדברים בשיחות סיכום מחצית?

א': על איך לקדם את התלמיד להוציא תעודת בגרות, על המצב הכלכלי שלו בבית ואיך להשיג משאבים כדי לעזור לו.

ב': אין לי יותר מדי מה לחדש: סיכום ציוני התלמידים, איך לעזור להם, וגם רכילויות ברורות – שבאות ממקום של עזרה לתלמידים חלשים, ולא ממקום זול.

ג': בעיקר על טובת התלמיד, אם מרגישים שהוא במשבר מסויים- חושבים איך לסייע לו. לפעמים גם מזכירים כל מיני קרובי משפחה מוכרים של התלמיד, למשל משה הוא אחיין של זמר ידוע... אל תדאגו, אין משהו פיקנטי במיוחד.

ד': זה מאוד משעמם. בעיקר ציונים, התנהגות, והמורים מקטרים.