פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: "החבר שלי כבר לא משקיע בי - להיפרד?"

      וגם - איך להתקרב למישהו שאני מאוהבת בו - אבל מעולם לא דיברנו? הפסיכולוג ארז מייעץ

      אנונימית שואלת:

      יש לי חבר כבר שנה וחצי, אבל אני מחשיבה את זה ליותר: הוא חיזר אחרי תקופה די ארוכה ולא הייתי סגורה על עצמי לגביו, ודחיתי אותו כל כך הרבה עד שאחרי שנה נתתי לזה צ'אנס - ומאז אנחנו חברים. הספקות שלי נבעו מכך שידעתי שאין לו ניסיון, ושהוא לא הטיפוס שאני מחפשת, אבל כשנהיינו חברים הרגשתי שזה אחרת ממה שחשבתי, והתחלתי לאהוב אותו מרגע לרגע.

      אני לא יודעת למה, אבל כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה שמשהו תקוע: אין את החיזורים שהיו, אין את השיחות בטלפון כל לילה לפני השינה, הוא לא יוזם להיפגש. אני מרגישה שרק אני עושה דברים - ונמאס לי מזה. אבל אני מפחדת לעשות צעד ולהיפרד, מפחדת מהמחשבה של להיות לבד אחרי תקופה ארוכה שהייתי במערכת יחסים. וגם, אני חושבת - אולי זה אמור להיות ככה? אולי מערכת יחסים לא אמורה להיות כלולה כל הזמן בחיזורים והקשבה? אני מבולבלת.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      אנונימית יקרה,

      בתוך מערכת יחסים חווים עליות ומורדות. כמובן שאנו נהנים מהעליות, ואז קל להיות מחוייבים לקשר, אך גם המורדות הם חלק נורמלי ממנו וחשוב להתמודד איתם, כדי לעזור לקשר לשרוד - ואפילו לצמוח מהם. ההחלטה לסיים קשר שיש בו קושי מתמשך היא החלטה לגיטימית, אך חשוב לנסות קודם להציף את הקושי הזה ולראות כיצד לעבוד איתו.

      במשך תקופה ארוכה חברך נתן לך את התחושה שאת רצויה ונחשקת, בכך שחיזר אחרייך עוד ועוד. כאשר היית בתפקיד ה"נחשקת" היה זה מקום יותר בטוח עבורך (שכן את קבעת אם להמשיך בקשר או לא). כאשר נענית לחיזוריו, נתת לעצמך להיות יותר חשופה ולהיקשר אליו, ולכן ברור שכרגע האפשרות של פרידה היא יותר מפחידה. בגלל שנתת לעצמך לפתח רגשות כלפיו, הרצון שלך כעת להמשיך להרגיש בטוחה, נאהבת ורצויה על ידו הוא לגיטימי ונורמלי.

      על כן, כדאי יהיה לנסות להציף את הדברים על חברך ולשוחח עליהם. לאחר זמן מסוים בתוך קשר, קורה לעיתים קרובות שרואים פחות את החשיבות של המשך ההשקעה בבן או בת הזוג. אני מקווה שבאמצעות שיחה תוכלי להבהיר לחברך עד כמה ההשקעה הזו חשובה לך.

      בת 14 שואלת:

      התחלתי לאהוב מישהו בן גילי, שתמיד היה יושב בקיוסק מתחת לבית שלי. מעולם לא דיברנו, רק החלפנו מבטים. אני כבר אוהבת אותו שנה אבל לא יודעת מה לעשות. בלילות אני בוכה כי אני חושבת לספר לו מה אני מרגישה כלפיו, אבל פוחדת מדחייה. מה עושים במצב כזה?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 14 יקרה,

      לאחר שנה שאת מאוהבת באותו הנער ומקווה למימוש המשאלה לקשר איתו, מובן שתחווי פחד גדול מפני אכזבה. עוצמת ה"הידלקות" עליו היא חזקה, ועל כן קיים פחד לאבד אותו, או לחוות דחייה ממנו. מצד שני, חשוב גם שתכירי בעובדה שלמעשה את אינך מכירה את אותו הנער.

      בהתאהבות יש מנגנון עוצמתי שבו מאמינים שכל המשאלות הכי ורודות והתכונות הכי נחשקות בעינינו - קיימות במי שבו מתאהבים. עם זאת, בהמשך מגלים שגם אותו אחד שהתאהבת בו הוא רק בן אדם, עם מעלות ומגרעות משלו.

      על כן, תני לתת לעצמך לבדוק עד כמה האהבה שלך יכולה להתממש עם אותו הנער גם במציאות. הדרך לעשות זאת היא לנסות ליצור איתו קשר: את יכולה להיעזר בחברות לשם כך, או אולי לנסות ליצור איתו קשר דרך רשתות חברתיות. כל דרך שבה תבחרי היא טובה, ותעזור לך להבין מי אותו הנער שבו התאהבת ומה התחושות שלו כלפייך.

      חשוב להדגיש שהתכונה הכי חשובה באותו אחד מיוחד, שאיתו יהיה לך קשר רומנטי, היא שהוא גם יחשוק בך. במידה ותגלי שאותו נער אינו מעוניין, כנראה שהוא לא ה"אחד" שפינטזת שהוא. במקרה כזה ייתכן מאוד ותחווי אכזבה כואבת, אך לאחר זמן מה תהיי חופשיה להמשיך לחפש קשר עם נער אחר.

      בת 11 שואלת:

      אני לא יכולה יותר!

      אני מרגישה שכל העולם נגדי, שהעולם שונא אותי, אני חושבת על המוות כמעט כל יום, ותמיד כשקורה משהו רע זה מזכיר לי מחדש שאני רוצה למות. לפני כמה חודשים הצעתי לילד מהכיתה שלי חברות והוא לא הסכים, וזה כבר הילד השני שאני מציעה לו, וגם הקודם שהצעתי לו לא הסכים. אני די בטוחה שהם לא הסכימו בגלל המראה שלי.

      אני כל יום בוכה בערך חצי שעה או יותר. הייתי אצל פסיכוטלוג בערך שנה והוא ממש לא עזר לי... מה לעשות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 11 יקרה,

      טוב שאת פונה למדור בבקשת עזרה. הגיוני שחשוב לך לחוש נאהבת ורצויה, ושאת מרגישה מצוקה גדולה ברגעים שאינך מצליחה לחוש זאת. ברגעים של אכזבה כמו זו שחווית, החיים יכולים להיצבע בצבעים כהים ושחורים. במצבים כאלה יש גל גדול של קושי – של כאב, של בדידות ועיתים קרובות זקוקים לתמיכה כדי להחזיק מעמד עד שהגל הזה חולף.

      אני מניח שבזכות זה שהיית בטיפול למעלה משנה, יש מי שיודע שאת חווה לעיתים מצוקה בעוצמה גדולה. חשוב שתתני לעצמך להישען על אלה סביבך שעליהם את סומכת – חברים ומשפחה. כמו כן כדאי לשוחח עם המצוקה עם איש מקצוע נוסף. את יכולה לנסות לשוחח עם יועצת בית הספר ואת בהחלט יכולה גם לפנות לער"ן או על"ם, בטלפון או בצ'אט, כדי לשוחח על המצוקה וכדי לחשוב מי עוד יכול לסייע לך בתקופה הקשה הזו.

      לעתים לוקח זמן למצוא את הנתיב שדרכו אפשר להתגבר על הקשיים. בקשר עם פסיכלוג, כמו בקשרים אחרים, חשובה הכימיה וגם חשוב התזמון. יכול להיות שבפגישות עם הפסיכולוג אחד מהגורמים הללו היה חסר. עם זאת יש הרבה דרכים לקבל עזרה ואני משוכנע שאחת מהם תסייע לך.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      שאלה פתוחה עם הפסיכולוג ארז: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE

      בטור שעבר: "מרגיש שאני מטריד בנות בבית הספר - מה לעשות?"