פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: איך לעזור לחברה שעומדת להיפגע?

      איך לשמור שחברה שלי לא תיפגע ממישהו שהיא פגשה באינטרנט? ומה לעשות אם אני כל כך סובל בצבא שאני רוצה להתאבד? הפסיכולוג ארז עונה לכם

      בת 14 שואלת:

      יש לי חברה בת גילי שהכירה לפני שלוש שנים מישהו באינטרנט (בן גילה), ועכשיו הם מדברים כל יום בסקייפ. היא ראתה אותו, אבל כשהוא ביקש ממנה לשלוח לו תמונה שלה - היא שלחה תמונה של חברה שלה. עכשיו אני מאוד דואגת לה, כי אני מפחדת שהיא תיפגע כשהוא יגלה שהיא לא מי שהיא טוענת שהיא, והיא תיעלב אם אנסה לעזור לה.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 14 יקרה,

      הדאגה שלך לחברתך היא מוצדקת וחשובה. חברתך אכן מחבלת ביחסים שלה עם אותו נער כאשר היא משקרת לו לגבי המראה שלה. למרות שאת לא יכולה להגן עליה מהפגיעה האפשרית, את יכולה בהחלט לנסות להבין איתה מה גרם לה לשקר, להביא לידיעתה את התוצאות הסבירות של מעשיה (שהשקר שנועד לשמור על הקשר שלהם, בעצם יביא לסיומו) ולחשוב מה הדרך הטובה ביותר לתקן את המצב. את יכולה גם לנסות לחזק אותה על המראה שלה, ולחזק בה את הצד שהיא רוצה שאותו בחור יחבב אותה על מי שהיא באמת.

      אם את מנסה לשוחח איתה אך מרגישה שהיא נפגעת מכך, את יכולה להניח לזה בינתיים ולחכות לרגע אחר שבו אולי תהיה מוכנה. גם אם בסופו של דבר השקר יפגע בקשר עם אותו בחור, זו עשויה להיות חווית למידה חשובה עבורה. טוב שיהיה לה אותך באופן תומך ומקבל גם ברגעים ההם.

      בן 19 שואל:

      אני בשירות צבאי כבר שנה, חוזר הביתה כל יום, אבל עדיין רע לי. אני נורא רוצה להשתחרר, הלכתי לקב"ן וכלום לא עזר. יש לי פרופיל 45 על בעיות בריאותיות, ולא שמים על זה מבחינת שחרור. התייאשתי, לקחתי עורכת דין שאמרה שתשלח אותי לפסיכיאטר פרטי ושאם הוא ימליץ לשחרר אותי אני אפגש עם פסיכיאטר צבאי. אבל הכול מתפקשש, אמרו לי שם שזה הליך ובלגאנים, לא מקשיבים לי שאני כבר רוצה להתאבד, ובינתיים אני סובל, וכבר ציפיתי עד סוף החודש להשתחרר. מה עושים?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 19 יקר,

      המצב בו יש חוסר הכרה בקושי האמיתי שאתה חווה הוא מתסכל מאוד, וההתמודדות מול מערכות גדולות כמו הצבא יכולה להיות ארוכה ומתישה. בגלל גודל הסבל שאתה חווה, המחשבה שהשחרור קרוב חיזקה אותך, והאכזבה שזה לא יתממש במועד שקיווית - מחלישה. עם זאת, סביר להניח שהצבא לא יוכל ולא ירצה להמשיך להחזיק אותך בכוח כאשר יידעו באופן ברור מה גודל המצוקה הנגרמת לך.

      המטרה המרכזית כרגע היא להתחזק כדי להצליח לשרוד את ההליך, שעשוי להיות ארוך מכפי שציפית. על כן, חשוב לתת ביטוי לתחושות הייאוש והסבל, ולהישען על אלה שיעזרו לך להכיל אותו. שיתוף של חברים ומשפחה הוא מאוד חשוב ועשוי בהחלט לעזור. כמו כן, נשמע שליווי של איש מקצוע נוסף מאוד יסייע.

      אני ממליץ לך בחום לפנות לער"ן או על"ם בטלפון או בצ'אט, לקבל מהם תמיכה ולחשוב ביחד איתם על מקורות תמיכה נוספים. ניתן למשל לקבל טיפול פסיכולוגי ללא תשלום במרפאות לבריאות הנפש של משרד הבריאות. אני משוכנע שבסופו של דבר תקבל את מבוקשך ועל כן חשוב לי שתצליח להכיל את הקושי הנוכחי מבלי לפנות מתוך ייאוש למעשים הרסניים.

      בת 18 שואלת:

      הקשר ביני לבין אימא שלי הוא נורא מסובך. אנחנו ארבע בנות בבית, אחותי הגדולה ואני אחריה, ואני תמיד מרגישה שאימא לא מתייחסת אליי ולא אוהבת אותי כמו שאר האחיות שלי. זה לא שאנחנו רבות, פשוט אני לא בקשר קרוב כמו כל קשר שיש לחברות בגילי עם האימא שלהן. היא ממש סומכת עליי, ואני חושבת שבגלל זה היא מרשה לעצמה להתעלם מהצרכים שלי.

      זה נורא קשה לי, כי בכל זאת אני צריכה אותה. אחרי שהתרגלתי לריחוק בינינו, הגעתי למצב שאני ?נגעלת? להתחבק איתה, אני פשוט מרגישה כמו גוש בגרון כל פעם שהיא מנסה לחבק או לנשק אותי. כשאני חוזרת הביתה אני מסתגרת בתוך עצמי ולא מספרת שום חוויה שעברה עליי. אני פשוט מרגישה שאני לא קשורה למשפחה שלי, ושאם הייתי נעלמת לא היו מרגישים בזה.

      איך אוכל לשקם את היחסים בינינו?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 18 יקרה,

      נשמע שבמשך שנים את חווה תחושת חסך ביחס שאת מקבלת מאימא, חסך שאולי מייצר רגשות של כעס או עלבון מולה. נשמע גם שהנטייה היא לשמור את רגשות הללו לעצמך. ייתכן למשל שעם השנים לקחת על עצמך את תפקיד "הבת הטובה", ושכרגע קשה להחצין כעס או תסכול מולה (כדי לא "לפגוע" בדימוי החיובי שאת מרגישה שיש לה עלייך).

      עם זאת, הפער בין מה שאת מרגישה ובין מה שאת מרשה לעצמך לבטא הולך וגדל עם השנים. לכן, ביטויים של קירבה מצידה נחווים כצורמים ולא מתחברים לחוויה שלך, שהיא כנראה מורכבת- שילוב של רצון ובקרבה אבל גם תחושות שליליות שהצטברו.

      את שיקום היחסים כדאי לעשות בשתי רמות: מצד אחד, לשפר את התקשורת איתה ולבטא משהו מהצרכים הלא מסופקים שלך. אני משער שקיים מחסום רגשי שמנע ממך לבטא עד היום את התסכול. עם זאת, אם את כמהה לקשר יותר אמיתי איתה, השינוי כנראה יתחיל ממך.

      ומצד שני, חשוב גם להתאים את הציפייה שלך למציאות, למה שאימא מסוגלת לתת. המסוגלות שלה לתת לך משהו אחר קשורה ביכולות הרגשיות שלה ובהורות שהיא עצמה חוותה. פעמים רבות הקבלה של המוגבלויות היא החלק הקשה באמת. הדבר מצריך השלמה וקבלה של היכולות שלה ופעמים רבות ויתור על חלקים מסוימים במשאלה לאימהות אידיאלית.
      אני מקווה שאם תרשי לעצמך להתבטא באופן יותר אמתי מול אימא והאחיות, תרגישי יותר קרובה שייכת למשפחה.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      שאלה פתוחה עם הפסיכולוג ארז: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE

      בטור שעבר: "אני בתולה - והחבר לוחץ עליי להתקדם מינית. מה לעשות?"