מוקה VS וניל

החורף הגיע ואיתו הקרמבואים - איזה קרמבו עדיף, וניל או מוקה? טל ואנה מתווכחים, ואתם - מצביעים!

הצד שלו: וניל זה הקרמבו האמיתי

הצד שלו: וניל זה הקרמבו האמיתי

בניגוד למה שאתם חושבים, הקרמבו הומצא בדנמרק ולא בישראל. זה הזמן למחוק את גאוות היחידה השקרית הזו מהפרצוף ומהלב שלכם, ולדון בעניין האמיתי: הקרמבו המקורי הוא בטעם וניל, וכל טעם מוזר שהומצא או יוצר אחריו הוא חיקוי עלוב. אם זה טוב וטעים, למה לקלקל ולהרוס?

כשאני חושב על קרמבו שקלקלו אותו, אני חושב על קרמבו מוקה. במקום הטעם הוונילי המתוק יש לו טעם מוקתי מגעיל, שלא רק רחוק שנות אור מהקרמבו האמיתי, אלא גם דורס ברגל גסה את סמל החורף האולטימטיבי ומנסה למצוא לו תחליף, אך ללא הצלחה.

וזו בדיוק הנקודה: הקרמבו הוא סמל. הוא עד כדי כך סמל שאנחנו נוהגים לזהות אותו עם החורף הישראלי כמעט באופן מיידי, וכולנו מתרגשים כשהוא מופיע על מדפי הסופר איך שמתחיל קצת להתקרר. אני כמובן מדבר על קרמבו וניל. הוא הסמל האמיתי. קרמבו מוקה? עדיף ללקק מדרכה.

(טל שפר)

הצד שלה: מוקה הרבה יותר טעים

הצד שלה: מוקה הרבה יותר טעים

החורף בפתח, ממש עוד מעט יום סגריר יתדפק על החלון, ויגיע הזמן לצאת לרכוש קרמבו. וכמו שאמר טל פה מימין, אין שום קשר בין מדינת ישראל, חורף וקרמבו וניל. אבל אם יש משהו ישראלי אמיתי, מנחם ומחמם את הבטן ואת הלב - זה קרמבו מוקה.

מוקה זה שילוב של קפה, חלב ושוקולד. השילוב המדהים הזה בצורת קציפה בקרמבו הוא גם מעורר וגם ממתיק את הנפש. זאת לעומת הקצפת הבנאלית והמעפנה בקרמבו וניל. וחוץ מזה, כולנו הרי מסכימים: יותר שוקולד-יותר טוב. מכאן - שקרמבו מוקה מנצח. מש”ל.

אבל בואו נחזור לתכלס: דמיינו את הסיטואציה - אתם עומדים במכולת ומולכם שתי תבניות קרמבו: האחת עם עטיפה כחולה והשניה עם עטיפה חומה. לאיזו תבנית תושיטו ידכם? ברור שלמוקה. אף אחד לא עומד בפיתוי. רק הישמרו נפשותיכם מקרמבו תות/בננה/תפוז/ריבת חלב רחמנא ליצלן, ואתם תשרדו את החורף.

(אנה קליימן)

בטור שעבר הם התווכחו אם קנאה זה טוב ליחסים. אתם הצבעתם - לא!