מסיבת מחזור

לכבוד החידוש של סרט האימה המיתולוגי "קארי", הושבנו את כתבינו הצעירים לצפות בסרט המקורי כדי לראות אם הוא עדיין מפחיד ילדים אחרי 40 שנה. זהירות, ספוילרים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

הכיבוד מוכן, האורחים מגיעים. לכבוד עליית הרימייק של זוועתון הנעורים "קארי" על התיכוניסטית המפחידה עם כוחות העל, החלטנו לצפות יחד לראשונה בגרסה המקורית של הסרט מ-1976, ולראות אם היא עומדת במבחן הזמן, ועדיין מצליחה להפחיד את הטינאייג'רס המפונקים של שנת 2013.

אילוסטרציה (יח"צ)
מימין לשמאל: "קארי" מ-1976, "קארי" מ-2013. מי יותר מפחידה?

שלב א': מי זאת הילדה הקריפית הזאת

וכך ישבנו - תובל, אשחר, אורן, שחר ואני - חמישה צעירים קלולסים שאף פעם לא ראו "קארי", מול סצנת הפתיחה של הסרט העתיק. בסצנה רואים את קארי, ילדה ממש קריפית בת 17, מקבלת מחזור בפעם הראשונה (כן!! בגיל 17!! הסבנטיז האלה). בעודנו בוהים במחזור נוזל מאיבריה המוצנעים של הילדה המפחידה ביותר בתבל, הגענו למסקנה שלבמאי אין באמת מושג איך מחזור עובד.

לאחר מכן קארי מגיעה למשרד המנהל שאפילו לא מצליח לזכור את השם שלה, ואז היא מגלה בפעם הראשונה את כוחות הטלקינזיס שלה כשהיא מזיזה מאפרה בכוח המחשבה. כולנו חשבנו שזה ממש לא לעניין שלמנהל יש מאפרה בתוך החדר שלו והסכמנו ששנות ה-70 היו ממש מסוכנות עם כל המחזור והסיגריות.

עכשיו, לגבי קארי עצמה. ברימייק שיצא עכשיו לסרט מגלמת אותה קלואי מורץ, הילדה החמודה מ"קיקאס". את "קארי" המקורית שיחקה סיסי ספייסק כשהייתה בגיל 27, ודי רואים עליה שהיא לא בדיוק תיכוניסטית. אבל הי, הפרצוף שלה מפחיד יותר מזה של קלואי מורץ (“היא שחקנית ממש מתאימה לזה, כי אין לה נשמה" -”כי היא ג'ינג'ית?” -”לא, כי אין לה גבות").

אי אפשר לומר שלא היינו סקפטיים לגבי המשך הסרט בשלב הזה, וזה התגבר כשראינו בפעם הראשונה את אמה של קארי, האולטרה-מגה-סופר נוצריה ומפחידה. אשחר הגדיל וציין ש“היא נראית כמו מישהי שתטביע את הילדים שלה באמבטיה". וזה כלום לעומת הסצנה שבה אימא של קארי צווחת עליה שהיא עכשיו אישה (כלומר חוטאת. כי היא קיבלה מחזור. באסה) וקארי בוכה וצווחת בחזרה "למה לא סיפרת לייייי למה לא סיפרת ליייי". מיד האמא תוקעת את קארי בארון עם בובה ממש מפחידה של ישו הצלוב. “אם הייתה לי בת שנראית ככה גם אני הייתי תוקעת אותה בארון", הסכימה תובל. וכך צלחנו את פתיחת הסרט, כשאנחנו מבוהלים בעיקר מעיצוב המטבח המזעזע בבית של הדמויות.

שלב ב': איזה כיף להיות תיכוניסט לבן ב-1976

תכירו את התיכון של קארי, תיכון טיפוסי של סרט מהסבנטיז שכולל בעיקר תלמידים בגיל העמידה ואף אחד בו לא נראה כמו טינאייג'ר. התרשמנו במיוחד מהבחורה שאף פעם לא מורידה את הכובע שלה (שם קוד "סופר מריו"), ומהבחורה המקובלת והמגניבה (שכנראה מה שהופך אותה למקובלת ומגניבה זה לרדת לחבר שלה. סוף סוף משהו שאקטואלי לתקופתנו!).

מהבחורה המגניבה והמוצצת למדנו כמה טיפים מיוחדים ליחסי המין שלנו בעתיד, ואורן הצהיר בשמחה שמעכשיו, בכל פעם שהוא יירד למישהו, גם הוא ימנה בקול את כל האנשים שהוא שונא (נסו ותיהנו!).

עכשיו, מסתבר שאותה בחורה-שעושה-טרן-אוף-ממש-הזוי-באמצע-סקס-וצועקת-שהיא-שונאת-את-קארי היא בקבוצת נערים מקובלים, שאוהבים לטבוח בחזירים. כן. אנחנו, ילדים מפונקים של שנות 2000 שגולשים בסרטוני חיות חמודים ביוטיוב רק התחלנו לצעוק "אוווו איזה חזירונים חמודים", כשהנערים המקובלים התחילו לשחוט את כולם. לא סרט לטבעונים. הפוליטיקלי קורקט רק החמיר כשהבנו שאין אף דמות שחורה בסרט, אז התחלנו משחק שתייה בו בכל פעם שרואים שחור שותים שוט, שהתברר להיות משחק השתייה הגרוע בעולם, כי לאורך כל הסרט זיהינו רק שני שחורים.

שלב ג': מה קורה פה

משם העניינים התחילו להידרדר. כשתובל צעקה באמצע הסרט "הוא כזה חרא!”, ואנחנו מיהרנו להגן על טומי הרשע שהתעלל בקארי, היא הסבירה "לא, התכוונתי לשימוש של הבמאי בסלואו מושן". אכן חרא. גם השימוש במסך מפוצל נראה לנו מוגזם, ובכלל כל העריכה גרמה לנו לחשוב שהיה עדיף לסרט להיות קליפ של אבבא. ברגע השיא של הסרט - כשהדם נשפך על קארי והיא מתחילה להעלות באש באמצעות כוחות הטלקינזיס שלה את כל העיירה, אל תשאלו - ולנו הסכמנו שהתגובה של קארי לזה שהיא לא מקובלת הייתה ממש מוגזמת (“כאילו, סבבה, המצב לא משהו, אבל למה לשרוף הכל?”). לפחות נבהלנו כראוי, והחתול שלי הגדיל וזינק בשלב מסוים וברח החוצה מהסלון. הצלחה!

אז מה מוסר ההשכל? אורן התנדב לסכם וקבע שהמסר הוא “תמיד תקשיבי לאמא שלך, גם אם היא נוצריה פסיכית"; ואני ציינתי ש"במיוחד אם היא נוצריה פסיכית". השותף הנוסף שנכנס במהלך הסרט ביקש שאם אנחנו נהרוג מישהו עם סכין מטבח נשטוף אותה אחר כך, וסיכם את הסרט בתור "סוגה עילית של קולנוע". אנחנו הסכמנו, ואז הלכנו לראות ברונו.

קלואי מורץ בסרט "קארי" (יח"צ)
מתוך "קארי", 2013 (צילום: יח"צ)