פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: מפחד מהמשיכה שלי לבנים

      אני מרגיש שאני נמשך לבנים ונגעל מעצמי - מה עושים? וגם - איך להתמודד עם הורים שמורידים לי את הביטחון? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בן 13.5 שואל:

      אני ילד רגיל, בלי בעיות חברתיות, בלי בעיות בלימודים. אני מרגיש משיכה מינית לבנים, למרות שאני אוהב בנות. בכל פעם שאני חושב על זה אחר כך אני נגעל מעצמי. תמיד "אהבתי מישהי בסתר", אבל כבר הרבה זמן אני מרגיש את המשיכה הסותרת לזה. אני מרגיש שאני חי בשקר, ואני תמיד מאוד פתוח עם ההורים ועם החברים, ואני מרגיש שאני משקר אותם ואת עצמי כאחד, ואני כבר לא יודע מה לעשות.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 13.5 יקר,

      כרגע, כשאתה מרגיש בושה וגועל מהמשיכה הכפולה, הגיוני שתתקשה לשתף את הקרובים אליך. עם זאת, המשיכה הזו אינה סותרת, ופעמים רבות אנשים מתמודדים עם משיכה לשני המינים ובכל זאת יכולים לבנות חיים טובים וקשרים רומנטיים. המשיכה הזו היא אמנם מבלבלת אך אין סיבה לפחד ממנה. בהדרגה, כאשר תהיה יותר שלם איתה, תוכל לעשות זאת מול אחרים.

      לעתים, כאשר מנסים לדחוק החוצה מן המודעות תחושות ורגשות, הן חוזרים פנימה בעוצמה רבה יותר. לכן השלב הראשון יהיה לתת לעצמך להרגיש ולהיות מי שאתה מבלי להיבהל או לבקר את עצמך. מכיוון שאתה חש אהבה גם לבנות ומשיכה לבנים, סביר להניח שבהמשך תהייה לך בחירה מסוימת כיצד להתנהל עם המשיכה הזו.

      מכיוון שאתה רגיל להיות גלוי עם הסביבה, הגיוני שקשה לך לשמור את הסוד לעצמך. אך בשלב שאתה נמצא בו הנושא עדיין רגיש, וכדאי שהשיתוף יהיה זהיר. כדי לא להרגיש בודד עם הסוד, וכדי לעזור לך לחוש פחות בושה מול עצמך, אפשר לשתף כאלה שמתמודדים עם דילמות דומות ומכירים את חוסר הוודאות שאתה חש. אפשר גם ליצור קשר עם "מתלבטים" נוספים - באתרים ופורומים כמו זה של "איגי". הדבר לא יגרום למשיכה לבנים להתעצם - להפך, זה עשוי לשים את המשמעות של המשיכה הזו בפרופורציה, בניגוד למצב הנוכחי שהמאבק הפנימי הופך אותה למפחידה יותר.

      בן 16 שואל:

      הייתי בטיול בארץ עם חבורת אמריקאים, ובמשך כל השבוע אני ובחורה אחת היינו ממש קרובים, פלירטטנו אחד עם השני והייתה תחושה שממש היינו זוג. הבעיה היא שהיה לה חבר (שהיה ידוע שהיא עומדת להיפרד ממנו) אז לא עשיתי כלום.

      עכשיו הם חזרו הביתה ואנחנו ממשיכים לדבר בטלפון, אבל הדברים לא זורמים כמו בשיחה של פנים אל פנים, ובהרבה מקרים יוצא שאני מרגיש שהיא רואה בי לא יותר מידיד. מה אני צריך לעשות? היא חיה בארה"ב, ולא ממש ברור מה הולך. שווה לי להתאמץ לשנות את הגישה שלה, או פשוט לקבל את העובדה שאנחנו חברים ולא יותר?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 16 יקר,

      כפי שאתה אומר, בתקשורת בטלפון קשה לדעת מה המשמעות של חוסר הזרימה שאתה מרגיש. לעתים חוסר זרימה שכזה מתרחש כאשר יש מחשבות ורגשות שלא מדוברים באופן כנה.
      ייתכן למשל שלמרות שהיא חשבה להיפרד מהחבר בטיול, משהו השתנה כאשר חזרה הביתה. או ייתכן שבטיול הרשתה לעצמה לפלרטט איתך ועכשיו כשהחבר בסביבתה ואתה רחוק, היא מתקשה להרגיש חופשיה בשיחה איתך. אפשרות נוספת היא שבטיול יכלה לפנטז על קשר רומנטי ביניכם ולהשתעשע ברעיון, אבל עכשיו יש קושי מוחשי לקיים קשר רומנטי עם מרחק כזה.

      על כן, הדבר שעשוי לשחרר את התקשורת התקועה, הוא לשוחח על הדברים באופן יותר גלוי. אתה יכול לשתף אותה בתחושות החיוביות שהיו לך במחיצה, אולי גם לשתף אותה במחשבה שהייתם יכולים להיות זוג, ולא להסס גם לדבר על התחושה שעכשיו זה מרגיש שונה. לעתים עצם זה שמודים בכך שדברים לא זורמים, עוזר להם לזרום יותר טוב. שיחה שכזו תאפשר לך להבין טוב יותר מה הציפיות שלה מהקשר ולהחליט מה נכון עבורך.

      בן 16 שואל:

      יש לי בעיה להתחיל עם בנות. אני חושב על זה כמעט כל הזמן, וכשאני רואה מישהי בבית הספר או סתם ברחוב אני נרתע ומפחד לגשת, מה אני יכול לעשות?

      יש לי גם בעיה עם הוריי. כשאני מתווכח איתם וקצת מרים עליהם את הקול, הם אומרים לי שאני צועק, וכשאני ממש מתעצבן בגלל דבר מסוים, הם אומרים לי שאני צריך פסיכיאטר או פסיכולוג. זה ממש לא נראה לי נכון כי אני אדם נורמלי לחלוטין. יש פעמים שממש בא לי לעזוב את הבית בגלל זה. מה אני יכול לעשות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 16 יקר,

      נשמע שהמצב בבית הוא מעיק ומכעיס, והגיוני שבמצב כזה לא תהיה פנוי, ולא תרגיש מספיק ביטחון עם עצמך, כדי להתחיל עם בנות. הדבר החשוב הוא לכבד את עצמך ואת הרגשות שלך ולא לנהל מולם מלחמה. הביטחון שלך עשוי להתחזק בעתיד וכרגע כדאי לראות איך אתה יכול להרגיש יותר טוב עם עצמך ועם המצב בבית.

      המצבים הללו שבהם ממש בא לך לעזוב את הבית, מעידים על עוצמת המצוקה ואולי גם ייאוש שאתה חש מול ההורים. ושוב, ברור שכאשר התחושות הללו נוכחות בחיים שלך אתה ומתקשה למצוא את האומץ והחשק כדי להתחיל עם בנות.
      על כן כדאי אולי לשים בצד, באופן זמני, את השאיפה להתחיל עם בנות, ולהתרכז בלדבר יותר על התחושות שלך עם חברים ואולי גם עם אדם מבוגר, או איש מקצוע. חשוב להבין טוב יותר מה גורם לך להתעצבן וכיצד ניתן לסייע לך להרגיש טוב יותר.
      אתה יכול גם לפנות לעל"מ או לער"ן בטלפון או בצ'אט ולהמשיך את הבירור הזה. אני מבין שמההורים עובר מסר מוטעה שפנייה לעזרה ודיבור על רגשותיך הוא הוכחה לכך שאתה "לא נורמאלי". האמת היא אינה כזו, אני מאמין שהתחושה שלך שאתה נורמאלי היא נכונה ודווקא קבלת עזרה ושיחה על רגשותיך תעזור לך להרגיש יותר שלם ובנוח עם מי שאתה.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      שאלה פתוחה עם הפסיכולוג ארז: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE

      בטור שעבר: "אבא מתעלל, אימא לא מבינה"