עושים Ctrl Z: פספסתי אותך

הגולשת האנונימית כותבת לנו על הבחור שרק אחרי שעזב אותה - הבינה שהייתה מאוהבת בו. ומה אתם הייתם מוחקים מהחיים?

למחוק. את. היום. ההוא.

כן , ככה אני בוחרת להתחיל את זה המכתב הזה. המכתב הזה שלא תקרא. מכתב שבו אני מרשה למילים להוריד ממני את המסיכה הזו שאני עונדת, כדי להסתיר את מה שיושב שם ומציק לי מאז שזה נגמר.

אילוסטרציה (ShutterStock)
(צילומי אילוסטרציה: ShutterStock)

נפרדו דרכינו מאז אותו יום, מאז אותה נשיקת פרידה שאפילו לא לקחת ללב. גם אני לא. או לפחות זה מה ששידרתי. אבל בלילה, כשיצאתי לנקות את הראש, הדמעות פרצו ממני. בכיתי שפספסתי אותך, וכן, אני אומרת את זה איך שזה, פספסתי. חבל שזה הגיע לי קצת מאוחר.

מאז התחשלתי, וזה פחות כואב. בדיוק כשעזבת דברים החלו לקרוס, לאט לאט, ולא נשברתי. התחזקתי. כבר לא נשברת ובוכה כמו שהייתי עושה לך בטלפון. רציתי להוכיח לעצמי שאני לוחמת. לא בשטח, אלא, בפנים. בנפש.

ויום אחד פשוט ארזתי תיק ועזבתי למקום חדש. עם הרבה פחד והרבה רצון להתפתח, ובתקווה גדולה לשכוח ולסלוח, לסלוח לעצמי. לסלוח לעצמי על כך שפספסתי את מי שהבנתי שאני אוהבת, והבנתי מאוחר מדי. אהבתי אותך כי גרמת לי לרצות להשתנות. כי הצלחת להוציא ממני דברים טובים, במיוחד אחרי שכבר החלטת להמשיך הלאה. חבל שלא הצלחתי לגרום לך לאהוב אותי.

אני כועסת כי אני יודעת שדברים יכלו להיות שונים. כי נתתי לפחד שלי להשתלט עליי, במקום להקשיב לרגשות ולאפשר לעצמי להיות אישה. כן ,בזרועותיך. כי אתה היית היחיד שהיה מוכן לעבור את תהליך הזה איתי, לאט, בלי מבוכה, בלי חששות. אם היית יודע בכמה מפגרים נתקלתי מאז, שרק גרמו לי להעריך כל דקה בזמן הקצר שבו היינו "במערכת יחסים".

אבל הימים עוברים, השעות טסות והמציאות מהדהדת. דווקא אחרי שנפרדנו יש לי כל כך הרבה מה לשתף אותך. ואני כל כך רוצה לחייג את המספר הזה, שפעם הייתה לו משמעות בשבילי, ולספר לך איך ההרגשה של לגדול. של לצמוח, של לנטוש את העבר.

גם לכם יש רגע שהייתם רוצים למחוק מהחיים?

כתבו לנו על הרגע שאותו הייתם רוצים למחוק, ואנחנו נפרסם את סיפורכם באנונימיות מוחלטת.

הקישור לא עובד?
שלחו לכתובת: zonesupport@walla.net.il
וציינו בכותרת "CTRL Z"

"עושים CTRL Z": בכל יום שישי בוואלה ZONE. מחכים לסיפורים שלכם

בטור שעבר: "החברה הטובה שלי מתחתנת - אבל הלוואי וזה היה איתי..."