פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: מרגישה בודדה מאז שהוטרדתי מינית

      מאז שידיד הטריד אותי מינית אני לא סומכת על חברים שלי - מה לעשות? וגם - איך להגיד למישהי שמוצאת חן בעיניי? הפסיכולוג ארז עונה לשאלת שלכם

      אנונימית שואלת:

      לפני חודשיים החלטתי להיפרד מבן הזוג שלי, אחרי שנה וחצי. באותו יום, כמה שעות לפני שנפרדנו, הוטרדתי מינית על ידי ידיד טוב שלי מזה ארבע שנים. כפי שניתן לדמיין, שני הדברים הללו ביחד לא השפיעו עליי לטובה.

      בערך חודש אחרי ההטרדה לא נפגשתי בכלל עם חברים, כי לא הרגשתי בטוחה סביב בנים (הקבוצה המשותפת של החברים החרימה את המטריד, אבל בכל זאת). הרגשתי די בודדה ומדוכאת, ואף מחשבות אובדניות מצאו את דרכן לראשי.

      מאז, המחשבות פחתו והתחלתי להרגיש פחות חשדנית כלפי חברים שלי, אבל אני לא מצליחה להיפגש איתם וליהנות מהמפגש. כל סיב חי בגוף שלי אומר לי לברוח - במיוחד אם האקס שם. אני מרגישה מאוד בודדה כבר הרבה זמן, בלי בן זוג ובלי חברים, וזה לא עושה לי טוב. יש דרך להתגבר על העניין הזה כבר?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      אנונימית יקרה,

      מכיוון שעבר זמן קצר מאז אותם אירועים, את זקוקה לזמן נוסף ולתמיכה מתאימה כדי להתאושש. מדברייך עולה שההטרדה פגעה בתחושת הביטחון סביב גברים ובאמון שרכשת בהם, והגיוני שחודשים אחרי האירוע את עדיין מקשרת גברים לסכנה.
      התמיכה מקבוצת החברים שלך מול אותו מטריד היא דבר חשוב. נשמע שהאמון חוזר בהדרגה וזה סימן חיובי. אין דרך להאיץ את תהליך ההתאוששות אלה רק לוודא שאת נותנת לעצמך לקבל את כל הזמן והסיוע לו את זקוקה.

      פרידה מבן זוג כשלעצמה עשויה לייצר בדידות, וכאשר התלוותה אליה פגיעה ביכולת להתקרב ולסמוך - הדבר העצים את התחושה הזו. פערים בין המצב רוח שלך וזה של החברים כשהם בקבוצה עשויה להעצים את תחושת הבדידות, ועל כן כדאי לבדוק אם בשלב הזה נכון עבורך להיות מוקפת בבנים ובנוכחות האקס.

      הדבר החשוב יהיה להתאים את הבילוי לתחושות שלך לגבי מה עושה לך טוב. כמו כן, חשוב יהיה להמשיך ולשתף חברות ומשפחה במה שעברת. זה מאוד לגיטימי שעדיין, וגם בעתיד, יהיה לך צורך לדבר על הפחדים שהתעוררו בך. אם חברות שלך ידעו מה שעובר עליך בתוך המפגש עם שאר החברים, תרגישי פחות מתח סביב ההסתרה ופחות בודדה.

      אם תגלי שהשהייה עם החברים עוזרת לך בטווח הארוך להתגבר על הפחדים, את יכולה לנסות להנמיך את הציפייה ליהנות ופשוט להיות איתם מבלי לנסות להרגיש אחרת ממה שעולה בך. את נמצאת בתהליך של התאוששות, הפחדים עוד יתמתנו והיכולת ליהנות תחזור בהדרגה.

      כמו כן, מומלץ לפנות למרכז סיוע שבו תקבלי תמיכה מקצועית. ישנם מגוון מקומות בהן אפשר לקבל טיפול. את יכולה להתקשר למוקד בטלפון 1202 כדי לחשוב איתם מה הכתובת הטובה ביותר עבורך.

      בן 14 שואל:

      עדיין לא הייתה לי חברה. יש בת אחת שנראה לי שהיא מוצאת-חן בעיניי (מכיר אותה בערך שנתיים), ואני לא יודע איך להגיד לה את זה. אני גם קצת מפחד מהתגובה שלה בין לשלילית ובין לחיובית. מה לעשות?

      בן 14 יקר,

      האמת היא שאתה לא חייב לעשות כלום אם אתה לא רוצה. זה בסדר גמור שעדיין לא הייתה לך חברה, ואתה יכול לחכות למצב שזה יתאים לך. מכיוון שאתה לא בטוח שאתה רוצה אותה, ומפחד ממצב שתענה בחיוב לגילויי החיבה, אתה יכול להמתין לפני שתעשה משהו.

      כמו כן, אתה יכול לברר אם היא מוצאת חן בעיניך ואיך אתה מרגיש בקרבתה - בכך שתתקרב אליה. תוכל להפחית את הפחד מהתגובה שלה בכך שתמתין עם ההצהרה המפורשת על החיבה שלך כלפיה, ובינתיים רק תפגין את החיבה הזו.

      אתה יכול לנסות לשוחח איתה יותר, לשאול אותה לגבי נושאים שונים (בית ספר וכו') ולראות כיצד מגיבה אליך. אתה יכול גם להיעזר בחברים כדי לברר האם יש עניין מהצד שלה. בהמשך תבין טוב יותר כיצד אתה מרגיש ותוכל לפעול בהתאם.

      בת 15 שואלת:

      לחברה טובה שלי יש הפרעת אכילה. היא מקיאה ולא אוכלת הרבה. אני וחברות שלי דיברנו עם ההורים ועוד בני משפחה אך הם מסרבים לקחת אותה לטיפול, ואנחנו מפחדות שזה יידרדר. מה עוד ניתן לעשות?

      בת 15 יקרה,

      התגובה שלכן למצב הייתה מצוינת וראויה להערכה. חבל שהוריה לא מצליחים להעריך את חומרת המצב. לצערי זה קורה לפעמים. ייתכן מאוד שהיא עצמה מכחישה את הצורך בעזרה, וההורים כרגע לא בעמדה שיכולים לראות זאת או לעמוד מולה. המצב יכול להשתנות בהמשך, ובכל מקרה כרגע זו אחריותם לתת לחברתכן מענה.

      בכל מקרה, טוב שאמרתם להורים על המצב ואולי בעקבות זאת יותר שמים לב אליה ושומרים עליה. לפעמים הפרעת האכילה קשורה בצורך להרגיש נתמכת, ובעלת ערך. אפשר לקוות שלמרות שאינם לוקחים אותה לטיפול, ההורים מעניקים לה יותר יחס שעוזר לה להרגיש כך.

      עבורכן הדבר החשוב כרגע הוא לשמור על החברות איתה, בטח עכשיו בחופש שיש יותר זמן לשקוע בעיסוק לא מיטיב באכילה (או אי-אכילה). רצוי שתרגיש שהיא חלק מקבוצה שאוהבת אותה, ואם תחלחל בה ההבנה שהמצב מצריך טיפול היא תרגיש בנוח להעלות זאת אתכן.

      אתן בהחלט יכולות להמשיך ולהביע את הדאגה שלכן מולה, לתמוך בה, לחזק אותה על התכונות האחרות מלבד המראה שבגינן היא אטרקטיבית, ולשקף לה שכאשר אינה מקבלת את עצמה ונמצאת במאבק - הדבר משפיע גם המראה שלה. עם זאת, נסו לא להפוך את נושא המשקל והאכילה לנושא היחידי שעליו מדברים, ושרק עליו היא מקבלת את תשומת הלב ונמצאת במרכז העניינים.

      אם המצב מחמיר בחופש - אפשר לדבר שוב עם ההורים שלה או לחילופין עם אחד ההורים שכן שיכול לעזור להעביר את המסר להורים שלה. אם המצב ממשיך לאחר החופש הגדול שווה לגשת לדבר עם צוות בית הספר על כך. הצוות יוכל לעזור להורים להבין את חומרת המצב.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      שאלה פתוחה עם הפסיכולוג ארז: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE

      בטור שעבר: "למה אני לא מצליח להתאהב?"