פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ספרות זולה

      מחר הבגרות לספרות, והגולשת נועה (17) כותבת לנו למה לדעתה בית הספר דווקא הורג את האהבה שלה לספרות

      ספרות היא דבר מקסים. היא אוצרת בתוכה כל כך הרבה רגש וכישרון של אדם שמצא איך לבטא אותם. כשקוראים יצירה ספרותית בעצם קוראים חתיכה, קטנה ככל שתהיה, מנפש של אדם.

      ספר בצורת לב (ShutterStock)
      (צילומי אילוסטרציה: ShutterStock)

      אז למה צריך לקחת את חתיכת הנפש הזאת ולפרק אותה לגורמים, לנתח אותה כמו ניסוי במעבדה עד שלא נשאר מקום ליהנות ממנה בכלל? למה צריך לדרוש מהתלמידים לשנן ולהקיא חומר בבחינת הבגרות, בצורה שרק גורמת להם להירתע בכל פעם שמזכירים את המילה "מטאפורה"? זה לא שזה לא חשוב שנדע לזהות מטאפורה – האמצעים האמנותיים הם חלק מהיופי של השיר. אבל בתהליך הלמידה היצירה הופכת לדבר כל כך טכני, כמו מכונה שאפשר לפרק. ההבדל בין יצירה ובין מכונה, שאת היצירה התלמידים לא יכולים להרכיב מחדש.

      ספרות מנותחת בבתי הספר בצורה כל כך חד-גונית ומכנית, עד שתלמידים לא יכולים לתת לה את הפרשנות של עצמם. קשה מאוד להתייחס ליצירה כמכלול שלם אחרי שמישהו פירק אותה בשבילך. דור ה-Z "זוכה" לביקורת על ימין ועל שמאל על כך שאנחנו כבר לא קוראים, אבל אפשר להאשים אותנו? משרד החינוך עושה הכל כדי לגרום לנו להירתע מהמילה הכתובה, ומעבר לזה – העובדה שאנחנו לא מקבלים מקום לנסות לנתח ולפרש לפי הדעה האישית שלנו שוללת מאיתנו מיומנות בסיסית: כלים לדעת לפרש את מה שאנחנו כן קוראים מחוץ למסגרת בית הספר.

      הניתוח הקר והאוטומטי של כל יצירת ספרות הורג כל ניצוץ של רגש שיש ביצירה, ומחליף אותו בהגדרות יבשות של נכון-לא נכון, בין אם זה הרגש שלנו או הרגש של המחבר. המצב כל כך קשה שכיום כבר מדלגים על הניצוץ הראשוני והמילים הן רק מילים, שחור על גבי לבן: הערך המוסף מתייבש ומתפורר כשמתאמצים מדי ללמד אותו וכבר לועסים אותו בשבילנו. התלמידים מכוונים לפי תכנית לימודים שלא כוללת בתוכה כמעט אפשרות לביטוי אישי. ומה התוצאה? התלמידים לא נהנים ללמוד.

      האמת היא שהלימוד השטוח לא מאפיין רק את לימודי הספרות, למרות ששם זה מורגש במיוחד, אלא את כל המקצועות ההומאניים: אזרחות, תקשורת, תנ"ך – לכולם מנסים לעשות מעין כור היתוך ולהפוך אותם בעל כורחם למקצועות מדעיים, שמסיבה כלשהי קיבלו מעמד של קדושה במערכת החינוך או לפחות, בבית הספר שלי.

      מורים, מנהלים, אנשי חינוך על גווניכם השונים. תנו לנו לתת את הפרשנות שלנו. תנו לנו לבחור כמה מהספרים שנלמד, את הנושאים שקרובים לליבנו. תנו לנו להחליט קודם כל בשביל עצמנו מה הייתה כוונת המשורר. תעזרו לנו לאהוב ללמוד ותנו לנו ביטוי. אולי תגלו קבוצה של אנשים קטנים חכמים לא פחות מכם.

      הכותבת היא הגולשת נועה, בת 17.5

      רוצים גם אתה לכתוב לוואלה ZONE?

      אם אתם בגילאי 13-19, ויש לכם משהו לומר לעולם על כל תחום שמעניין את הנוער, כתבו לנו ל-zonesupport@net.il בצירוף השם והגיל, ואולי נפרסם את הטקסט שלכם בוואלה! ZONE.