פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בואו נדבר על זה

      יותר ויותר בני נוער הולכים לערבי "זיכרון בסלון" כדי לדבר על השואה. בלי טקסים, בלי מורים, בלי נאומים. שירה ערכה ערב כזה אצלה בסלון, וגילתה שיש עוד דרכים לזכור

      לפני שלוש שנים נכחה עדי אלטשולר בת ה-27 בטקס יום השואה. פתאום היא שמה לב שבטקסים האלה אין יותר צעירים. זה לא מעניין אותם מספיק, ואולי טקסים ממלכתיים הם לא המקום המתאים בשבילם. אז מה כן המקום המתאים עבורם להיזכר בו?

      כך החליטה עדי, יחד עם בן-זוגה נדב, לערוך אצלה ערב "זיכרון בסלון". ערב זיכרון מסוג שונה, שבו צעירים מתכנסים בסלון ביתי, להאזנה, לעדות ולדיון בנושאים שונים, החל מדעות בעד ונגד נסיעות לפולין ועד המצב בסוריה. בשלוש השנים האחרונות התרחבה תפוצת האירוחים, והשנה התקיימו ערבי "זיכרון בסלון" ביותר ממאה וחמישים בתים ברחבי העולם. אחד הבתים האלה היה הבית שלי.

      תמונות מתוך ערב "זיכרון בסלון" – לא להשתמש (מערכת וואלה! NEWS , שירה הדס נקר)
      (צילומים: שירה הדס נקר)

      גם חברים, גם זרים

      כדי לארגן ערב "זיכרון בסלון" לא צריך הרבה. צריך שיהיה לך סלון (או לבקש מאבא ואמא רשות להשתמש בסלון שלהם), צריך מישהו שיוכל לספר, כמו ניצול שואה (ואם הוא לא יכול לעלות במדרגות עד לקומה השלישית, אז אפשר להביא גם דור שני), וצריך חברים מכרים וידידים שיבואו וימלאו את הבית. אפשר גם להזמין אנשים מהבניין מהשכונה, וגם סתם אנשים שאתה לא מכיר, דרך הפייסבוק.

      כשהחלטתי לארח ערב כזה אצלי השנה, חששתי שאף אחד לא יבוא. שאני אזמין את סבתא שלי לדבר והיא תיסע שעה לבית שלנו, ובסוף נשב שתינו עם התמונות והסרטונים שהכנו ויהיה מאוד מביך. למזלי, כולם הגיעו.

      התיישבנו בסלון הבית, בסך הכול עשרה אנשים, אבל כל אחד מהם עם סיפור מיוחד: עולה מרוסיה ועולה מארה"ב, חוזר בתשובה ויוצא בשאלה, חילוניים ודתיים, אשכנזים ומזרחים.

      תמונות מתוך ערב "זיכרון בסלון" – לא להשתמש (מערכת וואלה! NEWS , שירה הדס נקר)
      בני הנוער בסלון של שירה, עם הסבתא שלה

      לא מפחדים לדבר על שנאה

      הערב נפתח בעדות. סבתא שלי סיפרה את סיפור ההישרדות של אמא שלה, ועל הערך של כבוד לעבודה ולחיים. אחר-כך ראינו סרטון, והתחיל דיון: הבחור המרוקאי דיבר על כור ההיתוך וכמה שהוא פגע במשפחה שלו, אמר שאצלם שונאים את האשכנזים. אחרת דיברה על שנאה, ועל כך שאנחנו אוהבים לשנוא: "רוסים, אשכנזים אתיופים או חרדים - מה שבא!"

      ידיד הקריא קטע על הכחשת שואה, כמה קל לעשות זאת וכמה אנחנו חסרי מילים מול ההכחשה. התווכחנו על האם צריך לסלוח, ועל איך הנכדים שלנו יוכלו לזכור. נעמה סיפרה שסבתא שלה לא רוצה שהיא תיסע לפולין, "היא אמרה לי: לא עברתי את זה בשביל שאתם תמשיכו לזכור". וכל אחד חשב לעצמו: אם הוא היה צריך עכשיו לספר למישהו את כל מה שהוא עומד לדעת על השואה, האם היה לנו מה להגיד? ומה לעזאזל גורם לנו לרצות להישאר בארץ ולחיות בה למרות כל הקשיים?

      נדיבה סיפרה על העלייה שלה לארץ, ועומר - על איך הם ביקרו בארה"ב, והתעצבנו על הציונים שרק מדברים על הרצון לעשות עלייה ונשארים שם. עידן שאל האם אנחנו לא עושים אותו דבר לפליטים, וסוגרים בפניהם את שערינו כשהם במצוקה, דיברנו על גזענות ועל כוחניות. על חגים לאומיים וחגים דתיים, ועל מה לא?

      תמונות מתוך ערב "זיכרון בסלון" – לא להשתמש (מערכת וואלה! NEWS , שירה הדס נקר)

      לזכור בשפה שלנו

      בסופו של דבר כולם הלכו רק כשכבר היה ברור שהאוטובוס האחרון-אחרון עומד לברוח. לא יצאנו מהערב הזה עם מסקנות מהשואה, ובטח לא עם הסכמה של כל הנוכחים על איזשהו עניין. אבל יצאנו עם דבר אחר: עם הידיעה שהנה, אנחנו עושים משהו כדי לזכור. ושאפשר לנהל דיון בעצמנו, בלי מורים ומחוץ לבית ספר, בלי שאף אחד מכריח אותך לשבת. ככה, באווירה טובה עם קולה ובמבה, היה אפשר פתאום לראות את הזיכרון נפרש ומתמתח, וזה היה מחזה מרגש.

      אז כן, אפשר לעשות את זה אחרת. ואם גם אתם רוצים, תוכלו לארח "זיכרון בסלון" גם אצלכם. פשוט היכנסו לאתר של "זיכרון בסלון", ותמשיכו משם. יש סביבנו אנשים כל-כך מעניינים וזיכרונות מרתקים שחבל לפספס. מי שאמר שהנוער של היום הוא לא הנוער של פעם?

      איך נזכור את השואה בעוד 100 שנה?

      תמונות מתוך ערב "זיכרון בסלון" – לא להשתמש (מערכת וואלה! NEWS , שירה הדס נקר)
      קולה, ביסלי ונר זיכרון